תורת ישראל כתב:ה"נ בעבירה שודאי כל מהותה היא בגופו לא שייך כלל שליחות?!
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי כהן שולח שליח לקדש גרושה מה שייכות יש לזה לתוספות רי"ד
ואולי כוונתך לאלו שסוברים (במחלוקת של הנו"ב ומחותנו) שהמעשה קיים ורק העבירה לא נחשבת למשלח שאז שייך העניין לגופו כי זה רק העבירה אבל לענ"ד ברור שזה לא כך כי התוספות רי"ד מדבר על המעשה ולא ולא על המיוחס וכאן המעשה הוא עניין של חלות ואיתיה בשליחות.
אמנם גם לדידך לא הבינותי מדוע שרציחה לא נאמר שקפדה תורה על מעשה ולא על תוצאה כפום פשוטו.
תורת ישראל כתב:אשתומם כשעה חדא: למאי בעינן כולי האי דאמרינן "אין שליח לדבר עבירה" דדברי הרב והתלמיד דברי מי שומעין [קידושין מב:] הלא תיפו"ל לפפום רעיונו הנודע דהתורי"ד דבמצוה שבגופו לא שייך שליחות ה"נ בעבירה שודאי כל מהותה היא בגופו לא שייך כלל שליחות?! וחשבתי שמא לדרבנן הוא דאמרינן לה [יעוי' מל"מ בעניין מן ב"ק נב.] אמנם בפשטות נוקטים שבדרבנן אינו כן. ואולי תליא בגדרי השליחות ובפשטו של התורי"ד [יעוי' טבעת החושן או"ש וקצות קפ"ב] אולם לפו"ר פשטו דבמידי דתליא במציאות והוא חיובו לא מיתפיבס ביה ענין השליחות וכדומה לו. וה"נ הכא. [והוא תימה עצומה לשמאי דס"ל יש שליח לרציחה שם מג. מאי שייכא כלל זאת] ויחננו הי"ת דעה בזה.
אוצר החכמה כתב:רציחה אין בה חלות וע"ז דנים בישיבות על עניין השליחות בזה אבל אין לזה שייכות לתוספות רי"ד כי רציחה אינה עבירה שבגופו
מצווה שבגופו הגדרה שעיקר הדבר הוא שאתה תעשה ולא שהדבר ייעשה
כך תפילין עיקר רצון התורה הוא שתניח תפילין ולא שהתפילין יונחו
להבדיל מקדשים למשל שהתורה רצתה שהקרבן שלך יוקרב ולכן מועיל שליחות על השחיטה
וכן ברציחה התורה רצתה שהאדם לא ימות ולכן זה לא נקרא עבירה שבגופו.
מה שאפשר קצת לדון עליו זה חלבים שמה צריך לטעם שכן נהנה הרי אפשר להגדירם כעבירה שבגופו וגם בזה יש לדון (וגם אפשר לטעון שכל זה בכלל ה"שכן נהנה")
(כתבתי דווקא חלבים כי עריות יותר פשוט שלא מקרי בגופו)
אוצר החכמה כתב:
וכמו שכתב מור גבי חילול שבת שהוא בגופו הסברא היא שהשולח את חבירו לחלל שבת אין בזה דינא זוטא רק לפני עוור
אוצר החכמה כתב: עריות יותר פשוט שלא מקרי בגופו
תורת ישראל כתב:אשתומם כשעה חדא: למאי בעינן כולי האי דאמרינן "אין שליח לדבר עבירה" דדברי הרב והתלמיד דברי מי שומעין [קידושין מב:] הלא תיפו"ל לפפום רעיונו הנודע דהתורי"ד דבמצוה שבגופו לא שייך שליחות ה"נ בעבירה שודאי כל מהותה היא בגופו לא שייך כלל שליחות?! וחשבתי שמא לדרבנן הוא דאמרינן לה [יעוי' מל"מ בעניין מן ב"ק נב.] אמנם בפשטות נוקטים שבדרבנן אינו כן. ואולי תליא בגדרי השליחות ובפשטו של התורי"ד [יעוי' טבעת החושן או"ש וקצות קפ"ב] אולם לפו"ר פשטו דבמידי דתליא במציאות והוא חיובו לא מיתפיבס ביה ענין השליחות וכדומה לו. וה"נ הכא. [והוא תימה עצומה לשמאי דס"ל יש שליח לרציחה שם מג. מאי שייכא כלל זאת] ויחננו הי"ת דעה בזה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 377 אורחים