פשט בפסוק: לא ריק הוא מכם כי הוא חייכם

[גאולה בקרוב]

כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם

וכבר תמה החת"ס (עה"ת, בפרשתנו), מאי קס"ד לחשוב שהיא דבר ריק?

והנראה בזה, ש"ריק" הכוונה ריק מחיים. נכון, מערכת חוקים ומשפטים טובים ומועילים וצודקים, אבל הכל מעשי-חיצוני "יבש",
וקמ"ל הפסוק שהתורה היא תורת חיים, מערכת הדרכות ועצות שמתאימה ושייכת מבחינה פנימית אמיתית לנשמה הפרטית, ולנשמת האומה.

אודה להוספות/ הערות.

[עשוי לנחת]

יפה מאוד, [אם אפשר להרחיב יותר בביאור הדברים]

ומענין לענין באותו ענין, לא אמנע מלחלוק עם החברים וורט יפה ששמעתי על פסוק זה מהישיש רבי שלמה זלמן זוננפלד שליט"א בשם זקנו מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל ומח"ס תולדותיו;
"כי לא דבר ריק הוא מכם" - אדם עלול לחשוב כי ההבדל בין 'אדם עם תורה' לבין 'אדם ללא תורה', שזה הראשון הרי הוא כלי מלא, והשני הריהו כלי ריקן, אך האמת היא - "כי לא דבר ריק הוא מכם" - אדם ללא תורה אינו אדם ריק, אלא אינו אדם כלל, הוא אפילו לא 'כלי', אפס אפסים! ודפח"ח

[גאולה בקרוב]

אולי נסביר יותר:
התורה אינה "טקסים", מין נימוסים והנהגות חיצוניות שקבעו בני אדם ליופי, או רעיונות שכליים של בני אדם לתועלת,
אלא תורה אלוקית מהשמים, שנתנה בורא האדם, וכתב בתורתו מספר פעמים שהיא זו שנקראת חייו.
חיים היינו לחיות חיי נשמה, ולא סתם "לא למות", ולכן רשעים בחייהם נקראים מתים.

וכל זה קשור גם לעשי"ת, שבבקשה "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החים למענך אלוקים חיים", נכוון לא רק על חיים כפשוטם (ולא מיתה ח"ו), אלא על חיי אמת, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים וכו', אכי"ר.

[גוראריה]

כל זה קשור גם לעשי"ת, שבבקשה "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החים למענך אלוקים חיים", נכוון לא רק על חיים כפשוטם (ולא מיתה ח"ו), אלא על חיי אמת, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים וכו', אכי"ר.

וכמאמר הלב שמחה: וכתבנו בספר החיים למענך.

[כותב]

ידועים דברי השלה"ק בשער האותיות אות ז':

ויש לפרש מה שאמר הכתוב (ויקרא יח, ה), אשר יעשה אותם וחי בהם, פירושו כענין לנפש חיה הנ"ל, שרצה לומר שיעשה בחיות ובזריזות ולא בעצלתיים, כשיש באדם רוח עצלות ועצבות, שהוא כח החצוני המכביד כל אבריו של האדם באופן שאין כח באבריו לקום ממטתו לעמוד לתורה ולתפלה, וכן בשאר המצות, ואז אבריו כאילו מתים, אבל יעשה אותם האדם ויגבור כארי על ידי דביקותו בה' אלהים חיים, ואז וחי בהם. וגם כן קרוב לענין שפירש רש"י במסכת ברכות על הדברים הנאמרים בכוס של ברכה, ואחד מהן חי, פירש רש"י, פרישק"ו בלע"ז [=טרי], כלומר שהוא בריא ולא הופג טעמו, והכל ענין אחד.

[ברוך שאמר]

ניתן להוסיף: שכל החיות של יהודי היא מידת שייכותו עם התורה, אולם במידה ואין בו שום זיקה, הרי הוא מת. ז"ש כי לא דבר רק הוא מכם, והראיה שהרי היא חייכם, ובע"כ אין כאן מציאות של ריקנות.

[חצקל]

כל הדברים נפלאים מאד. אשריכם.
אפרופו הביאור האמיתי בדברי החת"ס אני חולק עמכם וורט עולמי, שוה מליונים.
המקורות והציטוטים הם בערך.

בקידושין דף ל"ג הגמ' שואלת מנין שצריך לקום לפני ס"ת והגמ' עונה מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש, היינו ק"ו הלומדים שמשתמשים בתורה קמים לפניהם, התורה עצמה בודאי שיקומו. שואל הר"ן הלא זה סתירה למה ששנינו במכות כ"ב כמה טיפשאי אינהו דקמו מקמי ס"ת ולא קמו מקמי גברא רבה, רואים שהגברא רבה יותר גדול מהתורה. עונה הר"ן שגדול כוח התורה של חכמים שהנה התורה אמרה ארבעים יכנו ובאו חז"ל והעמידו על ל"ט מכות.
ותמוה מאד מה עונה הר"ן הרי סתירה במקומה עומדת, מי יותר גדול התורה או הלומד בה. אתמהה

אבל באמת כוונת הר"ן היא כך, יש "לומדיה" שע"ז עשתה הגמ' ק"ו שלתורה ודאי צריך לעמוד, מה זה לומדיה, יש מושג של חמור נושא ספרים, יש רכב עם באגז' גדול, יש אדם שסוחב שקים גדולים, ויש אנשים שאוגרים במוח המון ידיעות וסברות וחילוקים ופרטי דינים ומושגים בכל חלקי התורה, ממש ספריה מהלכת, אבל זה אדם שחי חיים יפים עם הרבה אוכל ואיכות חיים ובמוח שלו יש בנפרד אלפי ג'יגה של ספרים, אפילו מצולמים בצורת הדף. האיש הזה נשאר קטן והמוח שלו גדל. הוא פשוט גירסא ממוחשבת של הדפים המודפסים, לא יותר, אכן ספר מודפס הוא יותר רציני ממנו, עדיף לעמוד לפני הספר, זה הגמ' בקידושין.
הגמ' במכות לא מדברת על לומדיה, היא מדברת על "גברא רבה", אדם גדול, אדם שהתורה גידלה אותו והפכה אותו לאיש אחר לחלוטין, איש גדול בחפצא, הוא בן תורה, פירושו הבן של התורה, היא הולידה אותו מחדש, אז ממילא ברור מאד למה הוא עדיף על ס"ת, ס"ת זה ס"ת מת והוא ס"ת חי, הס"ת המת הוא היכי תימצי בלבד ליצור גברא רבה שהוא ס"ת חי, א"כ למה לעמוד בפני האמצעי כשיש לך מטרה. איך נהפכים לגברא רבה, איך התורה עושה רושם על האדם כל כך, זה ע"י הלימוד בעיון נורא, להשחיר שיניים על התורה, לא לישון ולא לאכול רק לעמול ולשבר את הגוף על התורה.

שאלו פעם את אריסטו אחרי שתפסו אותו שחטא באשת איש איך זה מסתדר עם חכמתו, אז הוא ענה באותו זמן לא הייתי אריסטו. העומק בזה הוא שכל ה"אריסטויות" שלו היא אף פעם לא היתה אמיתית, כי גדלות אינה ניתנת להורדה. גברא רבה זה כמו שתשאל בן אדם מה הגובה שלך? הוא יענה לך בלי הכובע ובלי הכיפה וגם בלי השערות, כי כל זה יורד, בלי הראש הוא לא יגיד, גברא רבה נהיה יותר גבוה, את הראש לא מורידים.

מי שנהנה שיגיד

[חצקל]

כל זה קשור גם לעשי"ת, שבבקשה "זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החים למענך אלוקים חיים", נכוון לא רק על חיים כפשוטם (ולא מיתה ח"ו), אלא על חיי אמת, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים וכו', אכי"ר.

וכמאמר הלב שמחה: וכתבנו בספר החיים למענך.

הדברים פשוטים ואמרו אותם מאות שנים לפני הלב שמחה. וזה עיקר הבקשה כי אין לנו בעולמנו דבר חוץ מחיי תורה. אציין שני דברים. א. המשגיח הרב וכטפויגל תמיד היה אומר שבר"ה לא להתפלל על כלום רק על מלכות שמים והיה מאריך בזה מאד שזה עיקר היום וכו', שאלו אותו: אבל זה גם יום הדין, גוזרים עלינו את כל ביום הזה, אמר: נו, פיקוח נפש אין ברירה אפשר גם לבקש על חיים.
ב. לזכור ביום הדין את העניין של צדיק ורע לו - רשע וטוב לו, שלפעמים מקבל את שכרו בעוה"ז ומי יודע אם אנו לא ביניהם, לכן את כל בקשת החיים ואיכות החיים, כסף, בריאות וכו' צריך לבקש באופן של "מכשירים" לעבודתו ית' כי אם לא זה מי יודע, אולי באמת ימלאו בקשתנו אבל בעלמא דקשוט נבכה ע"ז מאד. לדעתי זה הערה חשובה, המשגיח הג"ר חצקל היה מעורר ע"ז [הובא באור יחזקאל]