ידידיה כתב:וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה--אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה--אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה.
האם יונה הנביא "חס" על הקקיון? הרי הוא נזקק לצל הקקיון למחסה מן השמש,
ומה הדמיון לרחמי ה' על ננוה העיר הגדולה?
הרגיש בדבריך הרד"ק במקום (פ"ד פ"י) וכה כתב: ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון - ואף על פי שלא חס על הקיקיון אלא מפני צערו כן האל ית' חס על נינוה מפני כבודו כי הנבראים הם כבודו כמו שכתוב מלא כל הארץ כבודו וכ"ש מין האדם כמו שכתוב ולכבודי בראתיו ואף על פי שפירשנו זה על ישראל מכל מקום על מין האדם מדבר כמו שאמר יצרתיו אף עשיתיו אלא לפי שישראל מכירים בכבוד האל יותר משאר מין האדם זולתי החכמים שבהם אמר הפסוק על ישראל:
גם המלבי"ם [בחלק ביאור העניין] הרגיש בזה וכתב: ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון - מבואר אצלי שיש הבדל בין חוסה - ובין יתר לשונות כמו חמל רחם, שמחוסה הוא מצד צרכו א להדבר כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, א"ל אתה חסת על הקיקיון מפני שיש לך בו צורך להיות לך לצל, הגם שזולת זה אין דבר מה שיעורר אותך שתתיצב עליו לא מצד שעמלת בו בנטיעתו או בגדולו, שעז"א אשר לא ימלתת בו, שדרך הפועל לחוס על מעשה ידיו ולא מצד הדבר עצמו שהוא דבר יקר וקיים, כי בן לילה היה ובין לילה אבד שהוא ציץ נובל שאין בו ממש: עכ"ל.
ועתה אראך דבר מפליא והוא דברי הגאון האברבנאל [שם] ששאל ו' שאלות. תתבונן אתה, -בשאלה הרביעית והחמישית.השאלה הראשונה בקריאה שקרא יונה בתוך נינוה בדבר ה' עוד מ' יום ונינוה נהפכת, כי הנה לא נתקיים הייעוד הזה ודבר אלקינו יקום לעולם ואיך נפלה מדברי הנבואה ארצה, ואם נאמר שהייעודים האלקיים הם על תנאי אם ישובו ואם לא ישובו וכמו שאמר ירמיהו (יח, ז ט) רגע אדבר ורגע אדבר וגו' אין ספק שבהיות אנשי נינוה נכריים ולא ידעו דרך ה' היה ראוי שיפורש להם בקריאה שתהיה נינוה נהפכת אם לא ישובו בתשובה, ובזה הדרך יצדק הייעוד האלקי ויתאמצו דברי הנביא והעם ילמדו לעשות תשובה לא שיהיה הייעוד מוחלט ואחר כך בלתי מתקיים:
השאלה השנית במה שאמר הכתוב וירע ליונה רעה גדולה ויחר לו, כי למה חרה לו ולמה נפלו פניו ונחשב זה אצלו לרעה גדולה ומה נתחדש אצלו עתה בזה כי הנה כשנכנס באניה לברוח תרשישה לא היה אלא מפני שהיה גלוי וידוע לפניו שכן יהיה שישובו וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ועל מנת כך יצא ממעי הדגה לעשותו ובתחלה מאי סבר ובסוף מאי סבר שאחר שצוהו הש"י שנית והלך לעשות שליחותו על מנת כך הלך ומה נתחדש אם כן לו עתה שחרה אפו וירע אליו רעה גדולה:
השאלה השלישית באומרו ועתה ה' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי, היש משוגע בעולם שיאמר מאמר כזה שבעבור שסלח השם לאשורים אנשי נינוה יקח את נפשו ושהיה טוב מותו מחייו, ולמה ימות יונה בעבור שלא מתו אנשי נינוה איך לא כסתה כלימה פניו מהתפלל כזאת בהיות שממעי הדגה התפלל אל הש"י שיעלה משחת חייו ונדר לבוא לנינוה לקרוא קריאתו ועתה איך התפלל שימיתהו עליו, ולא כך עשה אברהם אבינו שהתפלל על אנשי סדום ועמורה להשיגם לא לחייבם למות, גם על מה שאמר השם ליונה ההיטב חרה לך לא מצינו שהשיבו יונה דבר והוא זר:
השאלה הרביעית במה שהוכיח השם ליונה אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו וגו', כי הנה המאמר הזה יקשה משני פנים, האחד לפי שיש פירכה רבה בקל וחומר הזה שהיה ליונה להשיב עליו מה לקיקיון שחסיתי עליו שהוא מציל אותי מן המוות ולכן חרה אפי בהעדרו לא בעבורו אלא בעבורי תאמר בננוה שלא הציל אותך מן המוות ולא הועיל לך כלום שאין ראוי לך לחוס עליו, והצד השני באומרו שבן לילה היה ובן לילה אבד כי הנה אומרו אשר לא עמלת בו ולא גדלתו יש לו ענין בנמשל שנינוה היתה מעשה אלקים מכלל בריותיו אבל שהקיקיון בלילה היה ובלילה אבד יראה שאין לו ענין במשל כי נינוה לא היה בלילה ולא נאבד:
השאלה החמישית במאמר יתברך ליונה ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה, וזה כי היה לו להקדוש ברוך הוא להשיב את יונה ואיך לא אחוס על האנשים אשר שבו אלי בכל לבבם ובכל נפשם ומשורת הדין מודה ועוזב ירוחם ואיך לא זכר לו זאת הטענה החזקה וזכר החלושה מהנערים ובהמה רבה אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם וידוע שמפני תשובתם נחם ה' על הרעה לא מפני הנערים והבהמות:
השאלה הששית מה היא הטענה הזאת מריבוי הנערים והבהמות שבעבורם יחוס השם על הארץ בהיות אנשיה רעים וחטאים האם נפטרו אנשי דור המבול מפני רוב הנערים והבהמות שהיו להם או סדום ועמורה, וגם ארץ ישראל וירושלים האם עבר השם על רשעת אנשיה מפני תינוקות של בית רבן שלא חטאו או מפני בהמותיהם ומה אם כן הטענה הזאת בענין נינוה:
והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שקיים יונה דבר השם ומצותו וקרא בנינוה גזרת השם עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, והתפעלו אנשי נינוה מדבריו והאמינו באלהים ועשו תשובה בכוונה רצויה וינחם ה' וחזר מגזרתו, ולפי שחרה אף יונה מאשר לא נתקיימה קריאתו הביא לו השם הקיקיון למשל שאם הוא חס עליו שלא המציאו ולא גידלו איך לא יחוס השם על נינוה וכמו שיתבאר בפסוקים:
(א) ויהי דבר ה' אל יונה שנית עד סוף הנבואה והספר:
ברוך שבחר בדבריהן ז"ל מה עמקו ראשיהן שלא נפל מכל דבריהם ארצה, אמרו (מכילתא ריש פרשת בא דף ו, א) שבעבור שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב היה עונשו שבאה אליו הנבואה שנית ולא שלישית, וכבר יחשוב אחד מן הבחורים המעיינים שזהו דרך דרש ושאינו מחוייב ממה שאמר שנית שלא ניבא שלישית, אבל אתה תמצא שכתוב בסדר עולם שיונה משח ליהוא בן נמשי למלך על ישראל בשנת ג' אלפים וס"ב ליצירת העולם וחיה יונה עד זכריהו שמלך בישראל שנת ג' אלפים קס"ד ליצירה, ויצא מזה שחיה יונה אחר שהתחיל בנבואתו מאה ושנים שנים, ומאשר לא מצינו לו נבואה אחרת בכל הזמן הרב ההוא כי אם שתי הנבואות האלה שניבא על נינוה ידענו שנחדלה ממנו הנבואה בשביל דבר זה, וראוי היה להעשות כך כי אם הוא ברח מן הנבואה והשתדל לסלקה מעליו יהיה ענשו מדה כנגד מדה שתהיה הנבואה בורחת ממנו ולא תבואהו עוד דבר אלקים אשר קץ ובעט בו והוא אמרם שנית נאמרה לו שלישית לא נאמרה לו כי אין כילות בנותן יתברך אבל המקבל הוא המונע הטוב מעצמו. והנה בנבואה הזאת (ב, ג) צוה השם ליונה אחרי צאתו אל היבשה שילך אל נינוה ויקרא ויכריז בתוכה הגזרה אשר גזר השם עליה ואמר קום לך אל נינוה העיר הגדולה לשכך את אזנו ולומר לו כי מפני גדולתה היה הש"י חס עליה, וכן אמר שהיתה נינוה עיר גדולה לאלקים ואין הכונה שהיו אנשיה חסידים כמו שפירשו הרב רבי אברהם בן עזרא כי היא היתה ארץ אשור והעם היושב עליה רעים וחטאים לה' מאד אבל יחסה אל האלקים מפני גודלה על דרך הררי אל שלהבת יה (שיר השירים ח, ו) ודומיהם כי היא היתה גדולה כ"כ שהיה בה מהלך ג' ימים, וכפי הפשט כתב הראב"ע שהיה המהלך ההוא בסבוב המדינה שהוא דרך יום אחד, ואין דבריו נכונים שהרי הכתוב אומר ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד מורה שלא עבר כל המהלך כי אם מקצתו על כן נראה שמשער לשער הוא ג' ימים:
(ד) ושהתחיל יונה ללכת בה מהלך יום אחד ומיד התעוררו אנשיה לתשובה, אף כי בבראשית רבה אמרו שהיתה נינוה מהלך ארבעים יום אולי היו במגרש העיר ושלכן היתה הגזרה עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת כי היו ארבעים יום עד שיעשה הכרוז בכל הארץ עיר ומגרשיה ושאז תהיה נהפכת, והקריאה הזאת היתה החלטית מבלי תנאי כלל. ומה שנראה לי לומר בהיתר השאלה הראשונה התלויה בייעוד הזה הוא על אחד משני פנים, האחד שהיה הייעוד כפשוטו שבזמן ארבעים יום נינוה תהיה נהפכת בהכרח ממה שהיא עתה לפי שאם אנשיה ישובו בתשובה תהיה נהפכת במעשיה ותכונה מרעה לטובה וממרשעת לצדקת, וצדק א"כ הייעוד שאמר ונינוה נהפכת מלשון ונהפכת לאיש אחר (שמואל א' י, ו) נהפך לבי בקרבי (איכה א, כ), ואם לא יעשו תשובה תהיה נהפכת כמהפכת סדום ועמורה ויתקיים הייעוד הזה על כל פנים, וכדי שמילת נהפכת תכלול שתי המובנים לא צוה השם לנביא שיקרא ונינוה נהפכת כמהפכת סדום ועמורה אלא נהפכת בסתם רוצה לומר שבהכרח בזמן ארבעים יום תהיה נהפכת אם בענינה שתעשה תשובה ותתהפך במעשיה ואם ביישובה. והנה גזרה זאת לא היתה כפי הוראת המערכה העליונה כי הקדוש ברוך הוא אינו שודד המערכה כ"א בעבור ישראל ומפני תשובתו תפלתו וצעקתו ירכב שמים בעזרו, אמנם בשאר האומות יהי משפט השגחתו כולל וכשיחטאו בחמס והשחתת הדרכים ישגיח להפכם ולהשחיתם כמו שעשה בדור המבול ובאנשי סדום כי מלאה הארץ חמס מפניהם והיו מפסידים ישובו של עולם, וכבר ביארתי במרכבת המשנה אשר לי בפרשת ואתחנן שמעלת אומת ישראל על שאר האומות בענין המערכה הוא ובדברים, ראשונה שכל אומה ואומה יש לה בכללותה כוכב ומזל בשמים ואין כן ישראל כי חלק ה' עמו, ושנית שגם בתולדת הפרטים מהאומה שהם כפי שעת המולד ומזלו הנה המערכה ההיא לא תורה על מעשה המצות והעבירות כלל, ושלישית שמערכת האיש הפרטי מישראל תתבטל על ידי תפלה וזכות אמנם שאר האומות הוראת המערכה לא תתבטל בעבור תשובותיהם אמנם ההשגחה הכוללת תדבק בהם להתמדת יישובם המדיני ולכן בהיות ביניהם חמס בכללות וביטול המשפט בהחלט יתחייבו כלייה, וזה היה ענין נינוה, אמנם מפני שהיה הקדוש ברוך הוא שומר את עם אשור להיות שבט אפו ומטה זעמו על ישראל לכן שלח נביאו להשיבם לדרך טובה כדי שלא יתחייבו הפסד וכלייה:
והדרך השני בביאור עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת הוא שיום במקום הזה הוא במקום שנה כמו ימים תהיה גאולתו, ומלת עוד הוא מן המנין שעולה לשמונים וכשתוסיף עליהם ארבעים יהיו כולו ק"כ שנה וכאילו אמר שבסוף ק"כ שנה תהיה נינוה נהפכת, וכן היה שבא נבוכדנצר והחריבה אחרי ק"כ שנה מן הנבואה הזאת ועליה ניבא נחום האלקושי בחרבן נינוה, והדרך אשר יש לנו לאמת זה הוא שנבוכדנצר בשנה הראשונה שמלך החריב את נינוה כמ"ש בסדר עולם, וידוע שנבוכדנצר מלך בתחילת השנה הד' למלכות יהויקים מלך יהודה וכמ"ש בספר ירמיהו (ירמיה כה, א) בשנה הד' ליהויקים מלך יהודה היא השנה הראשונה למלכות נבוכדנצר, ויהויקים מלך אחד עשר שנה הסר משם ארבעה שנים הנזכרים נמצא למד שמלך יהויקים בשנות מלכות נבוכדנצר שבע שנים ואחריו מלך יהויכין שלשה חדשים ואחריו מלך צדקיהו עד חרבן ירושלם י"ד שנים כמו שנראה זה בכתוב, וכן נאמר בספר מלכים שבשנת י"ט שנה למלכות נבודנצר נחרבה ירושלם ונשרפה בית ה' ויצא מזה שקודם חרבן ירושלם י"ט שנה נחרבה נינוה, וידוע שיונה הלך אל נינוה אחרי גלות ארצה זבולון וארצה נפתלי וקודם חרבן שומרון שהיה בין זה לזה ט' שנים משמלך הושע בן אלה עד גלות שומרון, והיה א"כ ענין יונה בנינוה ה' או ו' שנים קודם חרבן שומרון, ומשנות מלכי יהודה ידענו שהיה חרבן שומרון קודם חרבן ירושלם קל"ג שנה הסר משם י"ט שנה שכבר נחרב נינוה כשנחרבה ירושלם ישארו אם כן מחרבן שומרון עד חרבן נינוה קי"ד שנה, והליכת יונה לנינוה היה קודם חרבן שומרון בכמו ששה שנים כמו שזכרתי וימשך מזה שמקריאת יונה בנינוה עד חרבן נינוה היו מאה ועשרים שנה בלי ספק, ועל זה באמת נאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, והנה השם יתברך העלים אמתת ייעוד זה וכוונתו במלת עוד ובמלת ארבעים יום כדי שלא יבינוהו אנשי העיר וגם יונה לא ירד לתכלית כוונת נבואתו והותרה בזה השאלה הראשונה:
(ה) והנה אנשי נינוה האמינו באלקים רוצה לומר שהיה ייעוד בדברו וגזרתו, וכתב הראב"ע בשם רבי ישועה שאנשי הספינה הלכו לנינוה והגידו לשם דבר יונה ועל כן האמינו לדבריו מבלי נתינת אות ומופת, ואין צורך כי הנה לא נשאל אות ומופת לנביא כאשר יצוה ויזהיר בלבד על שמירת התורה ועשיית הטוב והישר כי גם מפי החכם נתחייבנו לשמוע הדברים ההם אבל כשיצוה בשם ה' לעבור על מצוה ממצות התורה להוראת שעה ובלבד שלא תהיה לעבוד עבודה זרה אז ראוי שיעשה מופתים לאמת נבואתו, ויונה ביאר להם שהיתה הגזרה ההיא על עונותיהם בכלל ובפרט על החמס אשר בכפיהם ושישובו אל ה' וירחמם ועל כן לא הוצרכו לשאול ממנו אות ומופת אבל קבלו הדברים להיותם טובים וישרים מפאת עצמם, ועל זה נאמר ויאמינו אנשי נינוה באלקים כי לא אמר שהאמינו ביונה ולא שקראו המלך ולא שדבר עמו בדבר הזה אבל שהאמינו באלקים שהיה בידו לעשות כל זה ושהוא אוהב את הישר ושונא את החמס והתעוררו מדברי יונה לעשות תשובתם:
(ו) וגם מלך נינוה שהוא מלך אשור כשידע זה קם מכסאו והעביר אדרתו מעליו וישב על האפר כאילו היה כבר נינוה נהפכת:
(ז) וצוה להכריז בנינוה מטעם המלך וגדוליו רוצה לומר אנשי עצתו, שהאדם והבהמה אל יטעמו ואל ישתו והיתה המצוה הזאת לבהמה עם היותה בלתי בעלת שכל לפי שעיני כל בריה אליו יתברך ישברו והוא נותן את אכלם בעתו, וכדי שהבהמות במהפכת העיר יצעקו ויתענו לפניו כדי שירחם עליהם:
(ח) גם צוה המלך שלא יסתפקו בני אדם עם הצום והשק שעשו להם אבל שעם זה עוד יקראו אל אלקים בחזקה וישובו מן החמס אשר בכפיהם שהוא היה העיקר:
(ט) ובכלל אמר מי יודע ישוב ר"ל מי יודע דבר עשוק וגזול בידו ישיבהו, או מי יודע דרכי התשובה ישוב אל ה' וירחמהו כי בזה ישוב חרון אף ה' ולא ילכו לאבדון, ומזה יראה שאנשי נינוה הבינו הגזרה האלהית כפי כוונתו בענין ההפוך כי ע"כ צוה המלך שתתהפך נינוה במעשיה כ"א תעשה ההיפוך הזה הנפשיי יתהפך השם מגזרתו ולא יהיה בעיר הפוך אחר גשמיי:
(י) והנה לא יתעוררו אנשי נינוה ולא מלכם לעבוד את השם הנכבד ולא להעביר את הגלולים והאלילים מן הארץ כי תמיד החזיקו באמונתם הנפסדת והוא אומרו וירא האלהים את מעשיהם ר"ל שבמצות המעשיות בינם לחבריהם שבו מדרכם הרעה אבל לא שבו מאמונותיהם ועם כל זה וינחם האלקים על כל הרעה אשר דבר לעשות לפי שלא היתה הגזרה כי אם על החמס אשר בכפיהם: