עונש על מידות רעות, מנלן?

[מבקש חכמה]

כך כותב רבינו בחיי, כד הקמח ערך עצרת: "אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות,"
ברי שאדם חייב לתקן מידותיו (הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם), ושהמידות הרעות הן הבסיס לעבירות וכפי שכותב רבינו בחיי עצמו בהמשך. אך מדבריו עולה חידוש נוסף שאדם נענש על מידה רעה. האם יש מקור לדברי רבינו בחיי בחז"ל?

[גוראריה]

כך כותב רבינו בחיי, כד הקמח ערך עצרת: "אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות,"
ברי שאדם חייב לתקן מידותיו (הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם), ושהמידות הרעות הן הבסיס לעבירות וכפי שכותב רבינו בחיי עצמו בהמשך. אך מדבריו עולה חידוש נוסף שאדם נענש על מידה רעה. האם יש מקור לדברי רבינו בחיי בחז"ל?

על גסות הרוח וגאוה, למשל, נאמרו כו"כ עונשים בחז"ל, נדרים ופסחים ועוד

[יאיר]

כך כותב רבינו בחיי, כד הקמח ערך עצרת: "אבל עד שלא יזכה לבו לא יטהר מחטאתו כי ענש יענש על מדות הלב הרעות,"
ברי שאדם חייב לתקן מידותיו (הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם), ושהמידות הרעות הן הבסיס לעבירות וכפי שכותב רבינו בחיי עצמו בהמשך. אך מדבריו עולה חידוש נוסף שאדם נענש על מידה רעה. האם יש מקור לדברי רבינו בחיי בחז"ל?

אפשר אולי להסביר בכמה אופנים אבל לפי הבנתי כוונת ר' בחיי היא שבגלל מידותיו הרעות יחטא ועל כן יענש ומילת "על" תתפרש כמו "בגלל".
["אבן שלמה" מתלמיד הגר"א]:

[יאיר]

אגרת הרמב"ן:

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א ח).

תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ". וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה".

וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׂנֶּאֱמַר (דה"ב ו יח): "הִנֵּה שָׂמַיִם וּשְׂמֵי הַשָׂמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא). וְנֶאֱמַר (ירמיהו כג כד): "הֲלֹא אֵת הַשָׂמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּדוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש", וגו'.

[מבקש חכמה]

כמובן שנשכחה ממני הגמרא על בית שני שנחרב על שנאת חינם.

[גוראריה]

כמובן שנשכחה ממני הגמרא על בית שני שנחרב על שנאת חינם.

זו אינה ראיה כי שם היו פעולות. לא רק מידות.

[ברוך שאמר]

בשערי קדושה למהרח"ו ביאר טעם העונש והחומר במידות הרעות, משום שהם בגדר דרך ארץ קדמה לתורה. היינו שהסברא מונעת עשותם או ההתנהגות בדרכיהם.
יעויין גם בהקדמת רבינו נסים על הש"ס (מודפס בריש הש"ס ברכות), שנתבעו אנשי סדום והמבול וכו' על דברים של סברא, ובאנשי סדום לכאו' היה חטאם במידות, כמאמר הנביא "יד עני ואביון לא החזיקה".

[זקן ששכח]

בשערי קדושה למהרח"ו ביאר טעם העונש והחומר במידות הרעות, משום שהם בגדר דרך ארץ קדמה לתורה. היינו שהסברא מונעת עשותם או ההתנהגות בדרכיהם.
יעויין גם בהקדמת רבינו נסים על הש"ס (מודפס בריש הש"ס ברכות), שנתבעו אנשי סדום והמבול וכו' על דברים של סברא, ובאנשי סדום לכאו' היה חטאם במידות, כמאמר הנביא "יד עני ואביון לא החזיקה".

האם לא על אנשי סדום נאמר 'רעים וחטאים לה' מאד'? ועיין רש"י בראשית יג יג: רעים - בגופם. וחטאים - בממונם. משמע לא מידותיהם הרעות הן כאן הבעיה, לאא מעשיהם המושחתים, שהם כמובן תוצאה ישירה של מדותיהם הרעות.

[מותיב ומפרק]

רמב"ם פ"ז מהל' תשובה ה"ג
"אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת ממון וכו' ואלו העוונות קשים וכו' עכ"ל
האם יש עוון בלא עונש?

[ברוך שאמר]

בשערי קדושה למהרח"ו ביאר טעם העונש והחומר במידות הרעות, משום שהם בגדר דרך ארץ קדמה לתורה. היינו שהסברא מונעת עשותם או ההתנהגות בדרכיהם.
יעויין גם בהקדמת רבינו נסים על הש"ס (מודפס בריש הש"ס ברכות), שנתבעו אנשי סדום והמבול וכו' על דברים של סברא, ובאנשי סדום לכאו' היה חטאם במידות, כמאמר הנביא "יד עני ואביון לא החזיקה".

האם לא על אנשי סדום נאמר 'רעים וחטאים לה' מאד'? ועיין רש"י בראשית יג יג: רעים - בגופם. וחטאים - בממונם. משמע לא מידותיהם הרעות הן כאן הבעיה, לאא מעשיהם המושחתים, שהם כמובן תוצאה ישירה של מדותיהם הרעות.

כן, אבל הא גופא, מה היתה רעתם לא נתבאר בפסוקי התורה, עד שבא הנביא וביאר שרעתם היתה מה שיד עני ואביון לא החזיקה. האם קמצנות מחייבת מיתה? ש"מ שבני נח נתבעו מעבר לז' המצוות שלהם, שגם על מה שהיו צריכים להבין בסברא ישרה שהיא שבעת לחם בכדי לכלכל את העניים, זה גרם לענשם.
האם לדעתך צעקת אותה ריבה שעבורה נחתם ענשם, היתה על מה שהמיתו אותה? או שמא על הסיבה שרצחוה נפש, על הקמצנות שלא לאפשר לתת צדקה?