גמ' ע''ז דף ע''ו
וכיצד מגעילן א"ר הונא יורה קטנה בתוך יורה גדולה יורה גדולה מאי ת"ש דההוא דודא דהואי בי רב עקביה אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא ומליוה מיא וארתחה [פרש"י גדנפא דלישא - שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה ויעברו הרותחין על שפתה]
הרמב"ם מביא דין זה בהל' מאכלות אסורות וגם בהל' חמץ ומצה [ב' הפעמים שמביא היאך לעשות הגעלה]
ויש לדקדק שבמאכלות אסורות משמע שהוא לכתחילה ממש לעשות כן, ואך בהל' חמץ ומצה ממשע דדוקא אם אין לו כלי גדול אז יש לו לעשות כן
שמעתי דקדוק הנ"ל בשם חכם אחד, מי קדמו לדיוק זה?
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז
הלכה ד
כיצד מגעילן נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה וממלא עליה מים עד שיצופו על הקטנה ומרתיחה יפה יפה, ואם היתה יורה גדולה מקיף על שפתה בצק או טיט וממלא מים עד שיצופו המים על שפתה ומרתיח, וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח או עד שלא הדיח ועד שלא הלבין ועד שלא הטביל מותר שכל השומן שבהן נותן טעם לפגם הוא כמו שביארנו
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה
הלכה כד
כלי מתכות ואבנים וכלי עצים שנשתמש בהן חמץ בכלי שני כגון קערות וכוסות נותן אותן לתוך כלי גדול ונותן עליהן מים רותחין ומניחן בתוכו עד שיפלוטו ואחר כך שוטפן ומשתמש בהן במצה.
הלכה כו
כלי ראשון שרצה להרתיחו ולא מצאו כלי אחר גדול ממנו כדי להרתיחו בתוכו הרי זה מקיף לו שפה של טיט על שפתו מבחוץ וממלאהו מים עד שיגברו המים על שפתו ומרתיח המים בתוכו ודיו ואחר כך שוטף אותו ומשתמש בו במצה.