קיי''ל דהפסולים כגון אשה וקטן נאמנים במילתא דרבנן כשמסיחים לפי תומן עי' רמב''ם [הל' איסורי ביאה פי''ח, הל' ח - פ''כ הל' יד], ומקורו מב''ק [דף קיד:] עיי''ש.
ויש לעיין בדין זה, דלמה רבנן האמינו דוקא במסיחים לפי תומן, ולא בעדות ממש של הפסולים.
דהנה מה שהתורה פסלה אשה וקטן ע''כ אינו משום דחוששים שמשקרים משום דיש להם נגיעה, דהרי רוב המקרים אין להם נגיעה, ועוד דאם יש להם נגיעה, א''כ אף גדול היה לנו לפוסלו. אלא ע''כ שמה שהתורה פסלה אשה וקטן לעדות הוא משום דאינן מדייקים בעדותם וא''א לסמוך עליהם. וכ''ז בדינים דאורייתא, אבל בדינים דרבנן סומכים עליהם ומספיק הנאמנות שלהם.
דלפ''ז השאילה נשאלת למה רבנן האמינו לאשה וקטן דוקא במסיחין לפי תומן ולא בעדות ממש, במילים אחרות למה תולים שבמסיחין לפי תומן לא ישקרו ובעדות ממש ישקרו, הרי אם בעדות ממש חיישינן שלא מדייקים, א''כ גם במסיחים לפי תומן, ואם לא חיישינן, למה באמת לא האמינו לעדות ממש במילתא דרבנן.
אשמח אם רבני הפורום יאירו עיני