ב' תמיהות על מעשיו של נח

[ארי שבחבורה]

"ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה: וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ: וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה: ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה: ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה: ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ: וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד: ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה: ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ: וידבר אלהים אל נח לאמר: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך: כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא היצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ: ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו" (בראשית ח,ו-יח).
ומעודי תמהתי:
א. מדוע הוצרך נח לשלח את העורב והיונה על מנת לברר "הקלו המים מעל פני האדמה" כאשר היה באפשרותו להסתכל בעצמו מבעד ל"חלון התיבה אשר עשה" השוכנת כעת במרומי הרי אררט על מרחבי הארץ הפרושה מתחתיו ולברר זאת?
ב. ובכלל, עצם הענין תמוה, שהרי מפשוטו של מקרא נראה שנח לא יצא מן התיבה אף לאחר ש"יבשה הארץ" – דהיינו 'באופן שיוכל לצאת' כלשון ה'ספורנו' כאן – עד שציווהו הקב"ה לצאת ממנה, והסיבה לכך מבוארת בדברי רבינו-בחיי (פסוק י"ד) – 'כי מפני שבא לתוכה מפני מצות ה' יתעלה לא רצה לצאת משם כי אם במצוותו' (ויעוין עוד במלבי"ם בפסוק ט"ז שהאריך בזה כדרכו), ואם כן תמוה ביותר מדוע היה כל כך חשוב לנח לברר "הקלו המים מעל פני האדמה" בזמן שלא היה בדעתו לצאת מן התיבה בכל מקרה עד בוא דבר ה'?
אשמח מאוד לשמוע את דעתכם בענין.
ולחיבת הקודש אעתיק כאן קטע מפירושו של הנצי"ב 'העמק דבר' המפיק על פי דיוק לשון הפסוקים לקח מוסרי נפלא ממעשיו של נח. דברי הנצי"ב מוסבים על פסוק ט' - "ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אותה אליו אל התיבה", וז"ל: פירש הכתוב שלא שבה אליו ממש, אלא "אל התיבה" סמוך לתיבה, והיינו משום שלא היה מה בפיה להשיב כמו שהיתה מלומדת, כסבורה שלא יניח אדוניה להשיבו ריקם, על כן עמדה בצידי התיבה ולא שבה למקומה, עד "וישלח ידו ויקחה... אליו" - חמל עליה ואחזה ביד להחימה עד שתנוח מעייפותה. ובא ללמדך שכך ראוי לנהוג עם שליח כושל שלא הביא דבר תשובה מסיבה שאינו חייב בה, שמכל מקום ראוי לחמול עליו, כמו שמנהג לעשות עם שליח שהחזיר שליחות לבעלים (ועיין ב"ק קטז,ב). ואח"כ "אל התיבה" - היתה בתיבה כמו שהיתה קודם שליחותה, עכ"ל.
יום נעים.

[ברוך שאמר]

גם אם על השאלה "מדוע" אין עדיין תשובה שלמה. אבל מתוך קושיייתו השניה מיושבת השאלה הראשונה, דייקא משום שלא יכל לצאת, משום כך שלח את העופות לתור ברחבי העולם מה מצב המים, אבל מחלון התיבה (גם למ"ד שצוהר היינו חלון) לא יכל לראות זולת השטח שמול החלון בלבד.

[יאיר]

גם אם על השאלה "מדוע" אין עדיין תשובה שלמה. אבל מתוך קושיייתו השניה מיושבת השאלה הראשונה, דייקא משום שלא יכל לצאת, משום כך שלח את העופות לתור ברחבי העולם מה מצב המים, אבל מחלון התיבה (גם למ"ד שצוהר היינו חלון) לא יכל לראות זולת השטח שמול החלון בלבד.

התירוץ אולי תירוץ אך לא הבנתי בעניותי איך הוא מתקשר לקושיה השניה.
האם כוונתך שנח שלח את היונה רק כדי לדעת עוד כמה זמן בערך יצטרך לשהות בתיבה? (אך בכל אופן חיכה לציווי ה')
ומה שכתבת לא יכל לראות אלא מול החלון בלבד לא מובן לי דאם נסמך ומגיע עד החלון מדוע לא יוכל להסתכל מטה?
[דבריך נכונים רק אם לא יכול להסמך ליד החלון אך מדוע שלא יוכל?].

[ארי שבחבורה]

עלי להודות שאף אני לא הבנתי את תירוצו של הרב 'ברוך שאמר', ואקוה שיואיל בטובו לפרש את כוונתו בצורה ברורה יותר.
ודרך אגב, מן הראוי להדגיש, שלא כפי המשתמע מתוך דבריו של הרב הנ"ל, שלכו"ע היה חלון בתיבה וכפי שמפורש בתורה להדיא והדגשתי זאת בדברי, וכל המחלוקת שמביא רש"י בתחילת הפרשה היא רק לענין משמעות המילה "צוהר" - האם היא מתייחסת לחלון או לאבן טובה, אך זה ברור שאף למ"ד ש"צוהר" היינו אבן טובה היה חלון בתיבה, וזה פשוט.
מכל מקום, לשמחתי הגדולה מצאתי בס"ד מישהו שכבר עמד על השאלה הראשונה ששאלתי ואף עונה עליה תשובה יוצאת מן הכלל. המדובר ברה"ג יהודה קופרמן שליט"א בספרו 'קדושת פשוטו של מקרא' (ישנו באוצר) על חומש בראשית מאמר ג' - "מבט על המבול והפיכת סדום" עמ' כ"ה-כ"ז, אלא שאין באפשרותי להעלות את זה כאן, ועל כן אשמח מאוד אם יואיל אי-מי בטובו לעשות זאת ולזכות את הרבים במציאה נפלאה זו.
יישר כח.

[יאיר]

getimg5X.aspx.gif (71.33 KiB) נצפה 9152 פעמים

-getimg5X.aspx.gif (83.87 KiB) נצפה 9152 פעמים

--getimg5X.aspx.gif (84.58 KiB) נצפה 9152 פעמים

התירוץ יפה, הסגנון פחות.

[ארי שבחבורה]

והערתך יפה עוד פחות.
מכל מקום, יישר כח.

[יאיר]

והערתך יפה עוד פחות.
מכל מקום, יישר כח.

וד"ל...

[ארי שבחבורה]

נו נו...
ואוסיף כאן שאלה נוספת בפרשת השבוע:
כתיב (בראשית ז,ו) "ונח בן שש-מאות שנה והמבול היה מים על הארץ", וכתיב (שם ח,יג) "ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים מעל פני האדמה" - הרי להדיא שגילו של נח לאחר המבול היה שש-מאות ואחת שנים. והנה, להלן (ט,כח) כתיב "ויחי נח אחר המבול שלוש מאות שנה וחמשים שנה" - נמצא אם כן שגילו של נח בעת פטירתו היה תשע-מאות חמישים ואחת שנים. דא עקא, שהתורה מסיימת (שם פסוק כ"ט) - "ויהי כל ימי נח תשע-מאות שנה וחמשים שנה וימות", וכאן הבן שואל - לאן נעלמה שנת 'אחת ושש-מאות שנה' מחייו של נח?
אשמח לשמוע את דעתכם בענין זה כמו גם לענין השאלה השניה ששאלתי לעיל שעדיין לא קיבלתי עליה כל תשובה.
כל טוב.

[יאיר]

י"ל בפשטות דפס' מדובר בחצאי שנים (ומקצת שנה ככולה). ולא השלים 951 שנים.

[ארי שבחבורה]

לא הבנתי את תשובתך, שהרי אם אני מבין נכון אזי כוונתך לשנת חייו האחרונה של נח ולא לשנת המבול שהיתה ודאי שנה שלימה כמבואר בש"ס ובמפרשים, וא"כ ממה נפשך - אם אותה 'מקצת שנה' נחשבת לשנה מדוע היא לא נספרה בכלל שנותיו של נח ("תשע-מאות שנה וחמשים שנה"), ואם היא לא נחשבת לשנה - מדוע היא כן נספרה בפסוק הקודם בכלל שנותיו של נח לאחר המבול ("שלוש מאות שנה וחמשים שנה")?

[יאיר]

נח אכן היה בתיבה שנה שלימה. (המבול עצמו היה פחות משנה).
אך מה שכתוב "באחת ושש מאות שנה וכו'" לאו 601 שנה שלימות אלא 600 וחצי וכן "ויחי נח אחר המבול שלוש מאות שנה וחמשים שנה" לאו 350 שנה אלא 259 וחצי (לדוגמא).

[ברוך שאמר]

מאחר ושאלו בפשר דברי, אפרש שיחי בס"ד
תפקידם של העופות היה לבדוק את מצב המים בכל העולם, או לכל הפחות ברדיוס נרחב סביב התיבה, יעויין במפרשים שהעורב היה נוטל מנבלות השטות במים. כך שמבואר שנח רצה לדעת מעבר למה שראו עיניו.
השאלה היא מה המטרה בכל זה? על שאלה זו עדיין לא מצאתי תשובה המניחה את הדעת.
אולי, בכדי לדעת את דרכי ה', שהרי י"ב חדשים היה משפט דור המבול, אולם רק ק"נ ירדו המים, כך שמסתמא רצה להשכיל בדרכי ה'. אולם כמובן שהנני רק מציע כעין פתרון, אבל השאלה חזקה הימנה.

[אוצר החכמה]

נו נו...
ואוסיף כאן שאלה נוספת בפרשת השבוע:
כתיב (בראשית ז,ו) "ונח בן שש-מאות שנה והמבול היה מים על הארץ", וכתיב (שם ח,יג) "ויהי באחת ושש מאות שנה... חרבו המים מעל פני האדמה" - הרי להדיא שגילו של נח לאחר המבול היה שש-מאות ואחת שנים. והנה, להלן (ט,כח) כתיב "ויחי נח אחר המבול שלוש מאות שנה וחמשים שנה" - נמצא אם כן שגילו של נח בעת פטירתו היה תשע-מאות חמישים ואחת שנים. דא עקא, שהתורה מסיימת (שם פסוק כ"ט) - "ויהי כל ימי נח תשע-מאות שנה וחמשים שנה וימות", וכאן הבן שואל - לאן נעלמה שנת 'אחת ושש-מאות שנה' מחייו של נח?
אשמח לשמוע את דעתכם בענין זה כמו גם לענין השאלה השניה ששאלתי לעיל שעדיין לא קיבלתי עליה כל תשובה.
כל טוב.

אולי בפשוטו הכוונה אחר המבול אחר תחילת המבול, ולא אחר צאתו מן התיבה, ושנת המבול נכללת באותם 350 שנה.

[ארי שבחבורה]

אולי בפשוטו הכוונה אחר המבול אחר תחילת המבול, ולא אחר צאתו מן התיבה, ושנת המבול נכללת באותם 350 שנה.

אינני מבין כיצד אפשר לפרש כן, וכי גם מקראות כגון "ויהי אחרי המגיפה" (במדבר כו,א) או "ויהי אחר הדברים האלה" (בראשית כב,א ועוד) נפרש באופן זה - אחרי תחילת המגיפה ואחרי תחילת הדברים האלה?...

[יאיר]

נ"ל דכוונת אוצה"ח אחר 150 ימי המבול (שזהו המבול ממש) ולא אחר שנה כשיצא נח מן התיבה.

[עט סופר]

הבנתי תמיד שלנח היה חשוב לדעת על מה להתפלל, אם שירדו המים, אם לבקש רשות לצאת.
ומלבד זאת הגם שכל התיבה היתה מעשה ניסים, נח עשה השתדלות הראויה, אך בפועל חיכה עד שהורה לו ה' לצאת. ומלבד זאת בעלי החיים לכאורה לא היו באיסור, משום שאם כן לא היה נח מוציא את העורב והיונה. [לגבי העורב ניתן לתרץ שהיא נולדה בתיבה, ולכן אינה בכלל הציווי בא, וממילא אינה בכלל האיסור. וכן ראיתי באיזה מקום לגבי קושיא אחרת, אך נשאר ראיה מן היונה]. ואילו היה מתעכב ציווי ה' היה מוציא את בעלי החיים לחופשי.

[אוצר החכמה]

אולי בפשוטו הכוונה אחר המבול אחר תחילת המבול, ולא אחר צאתו מן התיבה, ושנת המבול נכללת באותם 350 שנה.

אינני מבין כיצד אפשר לפרש כן, וכי גם מקראות כגון "ויהי אחרי המגיפה" (במדבר כו,א) או "ויהי אחר הדברים האלה" (בראשית כב,א ועוד) נפרש באופן זה - אחרי תחילת המגיפה ואחרי תחילת הדברים האלה?...

המבול היה 40 יום כמו שכתוב ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וכשמדברים בשנים זה לא מזיז שנה לחשבון

אני מסכים שאילו לא היתה קושיה היינו אומרים שמסתמא הכוונה אחר תום כל שנת המבול והשהייה בתיבה, אבל אפשר גם לומר אחרת כדי שלא יקשה.

[ארי שבחבורה]

נח אכן היה בתיבה שנה שלימה. (המבול עצמו היה פחות משנה).
אך מה שכתוב "באחת ושש מאות שנה וכו'" לאו 601 שנה שלימות אלא 600 וחצי וכן "ויחי נח אחר המבול שלוש מאות שנה וחמשים שנה" לאו 350 שנה אלא 259 וחצי (לדוגמא).

אינני מבין - אם נח עדיין לא היה בן 601 מדוע כתבה כן התורה ולא כתבה פשוט "ויהי בשנת שש מאות שנה לחיי נח ב...(יום בשבוע) ב...(יום בחודש) חרבו המים מעל פני האדמה וגו'" כפי שכתבה בתיאור תחילת המבול?

[ארי שבחבורה]

אולי בפשוטו הכוונה אחר המבול אחר תחילת המבול, ולא אחר צאתו מן התיבה, ושנת המבול נכללת באותם 350 שנה.

אינני מבין כיצד אפשר לפרש כן, וכי גם מקראות כגון "ויהי אחרי המגיפה" (במדבר כו,א) או "ויהי אחר הדברים האלה" (בראשית כב,א ועוד) נפרש באופן זה - אחרי תחילת המגיפה ואחרי תחילת הדברים האלה?...

המבול היה 40 יום כמו שכתוב ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וכשמדברים בשנים זה לא מזיז שנה לחשבון

אני מסכים שאילו לא היתה קושיה היינו אומרים שמסתמא הכוונה אחר תום כל שנת המבול והשהייה בתיבה, אבל אפשר גם לומר אחרת כדי שלא יקשה.

קיבלתי. יישר כח.
ומכל מקום, הבוקר ראיתי שכבר עמד על כך ב'חזקוני' (שם) ותירץ ששנת המבול אינה מן המנין מאחר שנשתנו בה סדרי שמים וארץ - עיי"ש.

[ארי שבחבורה]

ומלבד זאת בעלי החיים לכאורה לא היו באיסור, משום שאם כן לא היה נח מוציא את העורב והיונה. [לגבי העורב ניתן לתרץ שהיא נולדה בתיבה, ולכן אינה בכלל הציווי בא, וממילא אינה בכלל האיסור. וכן ראיתי באיזה מקום לגבי קושיא אחרת, אך נשאר ראיה מן היונה]. ואילו היה מתעכב ציווי ה' היה מוציא את בעלי החיים לחופשי.

לא הבנתי את דבריך - אם לגבי בעלי החיים לא היה צורך להמתין לדבר ה' מדוע באמת לא הוציאם נח מיד מן התיבה? אלא ודאי שאף את בעלי החיים היה אסור לנח להוציא עד בא דבר ה' שאכן ציווהו במפורש להוציאם מן התיבה. ולגבי קושייתך מן היונה ניתן לתרץ שלצורך שרי, ודוק.

[ארי שבחבורה]

ומלבד זאת הגם שכל התיבה היתה מעשה ניסים, נח עשה השתדלות הראויה, אך בפועל חיכה עד שהורה לו ה' לצאת.

גם את דבריך אלה אינני מבין - לא שאלתי איזה מקום יש להשתדלותו של נח בענין זה ביחס למעשה ניסים - וכי הקב"ה הוציאו מן התיבה ע"י נס?... כל שאלתי היתה איזה מקום יש להשתדלותו של נח בענין זה כאשר הוא לא יכל בכל מקרה לצאת מן התיבה עד בא דבר ה'? ולשאלה זו אין דבריך מועילים מאומה.

[ארי שבחבורה]

הבנתי תמיד שלנח היה חשוב לדעת על מה להתפלל, אם שירדו המים, אם לבקש רשות לצאת.

וגם את דבריך אלה אינני מבין - מדוע נח לא יכל להתפלל כל הזמן בנוסח אחיד הכולל הכל - שתוסר קללת המבול מעל העולם ונשובה אליו כבראשונה?

[מגיב_בעלמא]

ולא הבנתי מניין לך שהיה אסור עליו להוציא את החיות עד בא ציוויו של ה?
ושפיר יש לומר שרצה נח לדעת הקלו המים כדי להוציא את החיות.
ככלל קושייתך אינה מובנת כלל ועיקר.
שהרי גם אם לא הורשה נח לצאת עד בא דבר השם מכל מקום מותר לו לנח להתעניין בשלום העולם, וכי באת ללמד את נח מוסר להיות כמו רבי אליהו לופיאן ז"ל שלא סיבב את ראשו לבדוק אם הגיע האוטובוס.
וגם לשיטתך.
מדוע אינך מתרץ פשוט שידע נח שלא שם אותו השם בכלא התיבה על לא עוול בכפו, והכניסה והיציאה אל התיבה ומן התיבה במים תליא מילתא, וכיון שכך, היה מתעניין נח בשלום המים כדי לדעת אם מתקרב הרגע אשר השם יתיר לו לצאת אל העולם החופשי.

[יאיר]

ולא הבנתי מניין לך שהיה אסור עליו להוציא את החיות עד בא ציוויו של ה?
ושפיר יש לומר שרצה נח לדעת הקלו המים כדי להוציא את החיות. ע"ז ק"ק דא"כ אמאי לא הוציאם כבר כשיכל (ושמא את העורב והיונה יכל להוציא בלי שום היתר מיוחד משום שהיא מעופפת משא"כ שאר בעה"ח).
ככלל קושייתך אינה מובנת כלל ועיקר.
שהרי גם אם לא הורשה נח לצאת עד בא דבר השם מכל מקום מותר לו לנח להתעניין בשלום העולם, וכי באת ללמד את נח מוסר להיות כמו רבי אליהו לופיאן ז"ל שלא סיבב את ראשו לבדוק אם הגיע האוטובוס.
וגם לשיטתך.
מדוע אינך מתרץ פשוט שידע נח שלא שם אותו השם בכלא התיבה על לא עוול בכפו, והכניסה והיציאה אל התיבה ומן התיבה במים תליא מילתא, וכיון שכך, היה מתעניין נח בשלום המים כדי לדעת אם מתקרב הרגע אשר השם יתיר לו לצאת אל העולם החופשי.

וכמו שעלה פה: viewtopic.php?f=17&t=6614#p58234

האם כוונתך שנח שלח את היונה רק כדי לדעת עוד כמה זמן בערך יצטרך לשהות בתיבה? (אך בכל אופן חיכה לציווי ה')

[מגיב_בעלמא]

באמת שיש לתרץ בעוד כמה אופנים.
שהיה יכול לצאת ולהוציאם רק על הרי אררט ונח המתין לעזרת השם כדי שיוכל להגיע לכל מקום שהוא מעל גבי הגלובוס
וכפי המבואר בחז"ל שנח הקריב ועשה את המזבח בהר המוריה ולפי"ז כנראה שרק בעזרת השם ועל ידי ציוויו הצליח להגיע להר המוריה. ואילו היה יוצא מעצמו אפשר שהיה נשאר תקוע הוא וכל החיה אשר אתו אי שם בהררי אררט ברוסיה.
ויש לתרץ בעוד כמה אנפין אך לדעתי הענייה אין הקושיא גדולה כל כך.

[יאיר]

רוב הדיעות שהרי אררט בטורקיה ויש דיעות נוספות: "גוש הרי געש גבוהים בארץ אררט, הידועים כיום בשם הרי ארמניה. הרים אלה מחולקים על ידי גבולות מדיניים להרי ארמניה שבתורכיה ולהרי ארמניה שבברית המועצות ובפרס - הגבוהים שבהם נמצאים בתחום תורכיה".
"מסורת אחרת, המקובלת כיום יותר, מזהה את הרי אררט עם שני הרי געש כבויים בקצה הצפון-מזרח של תורכיה, בסמוך לגבולה עם פרס, הנקראים עד היום בשם "אררט הגדול" ו"אררט הקטן". אררט הגדול שבדרום העיר אריון, שפסגתו מכוסה שלג עולמים מתרוממת לגובה של 5160 מ' מכונה בפי הפרסים: כוה-אי-נח. על הר זה ששמו מזכיר את שם נח שבתורה, אומרים לקבוע את המקום שבו נחה התיבה בימי המבול.".
ויש הטוענים שבבל: "בירכתי צפון משתרעת ארץ הרים ואגמים מופלאים. ההרים הם כנראה הגבוהים בהרי בבל, ולא לשוא נחה, תיבת נח אחרי המבול על הר אררט, כי אכן אין למעלה ממנה".

[ארי שבחבורה]

באמת שיש לתרץ בעוד כמה אופנים.
שהיה יכול לצאת ולהוציאם רק על הרי אררט ונח המתין לעזרת השם כדי שיוכל להגיע לכל מקום שהוא מעל גבי הגלובוס
וכפי המבואר בחז"ל שנח הקריב ועשה את המזבח בהר המוריה ולפי"ז כנראה שרק בעזרת השם ועל ידי ציוויו הצליח להגיע להר המוריה. ואילו היה יוצא מעצמו אפשר שהיה נשאר תקוע הוא וכל החיה אשר אתו אי שם בהררי אררט ברוסיה.
ויש לתרץ בעוד כמה אנפין אך לדעתי הענייה אין הקושיא גדולה כל כך.

לענ"ד קשה מאוד להעמיס את דבריך בכוונת רבינו-בחיי שהרי הוא כותב להדיא שהסיבה לכך שנח לא רצה לצאת מן התיבה עד בא דבר ה' היא 'כי מפני שבא לתוכה מפני מצות ה' יתעלה לא רצה לצאת משם כי אם במצותו' (וכן היא לשון ה'אברבנאל') ולא בגלל שהוא המתין לאיזו עזרה מיוחדת מהקב"ה. והשוה עוד ללשון רבינו-בחיי בהמשך דבריו, וז"ל: ואמרו במדרש, כי מכאן למדו חנניה מישאל ועזריה שלא רצו לצאת מתוך כבשן האש עד שציוה להם המלך... עכ"ל, ולפי דבריך שנח יכל לצאת אלא שלא רצה לצאת מכל מיני סיבות - מה יש ללמוד מכאן למקרה שלהם? וכי גם הם ציפו שנבוכדנצאר יובילם על כנפי נשרים להר המוריה? אלא ודאי כוונתו כפשוטו וכמש"כ. ועיין עוד במלבי"ם (שציינתי בדברי לעיל) שכתב כן להדיא.
דווקא בתגובתך הקודמת ישנם כיוונים המתקבלים יותר על הדעת, אם כי עדיין הייתי שמח לשמוע תירוץ טוב יותר.
כמובן שעל תירוץ כמו זה האומר ש'לדעתי הענייה אין הקושיא גדולה כ"כ' אין לי מה לומר.

[ארי שבחבורה]

ואולי אפשר להוסיף בישוב הקושיא הנ"ל על פי דברי הגרא"ל היימן זצ"ל בספרו "חקרי לב" בראשית (מאמר י' עמ' פ"ו-פ"ז) המחדש ש"נח לא ידע בכניסתו לתיבה כמה זמן ישהה בתיבה ואם אכן יזכה לצאת ממנה אי פעם!...", וממשיך הגראל"ה לבאר את דבריו:
...ה' רק הבטיחו שלא ימות במבול, ונראה שיציאתו מן התיבה היתה מותנית: אם יעמדו הוא ובניו בניסיון ויעשו חסד עם כל חי לתקן את חמס אנשי דורם - או אז יזכו לצאת מן התיבה ומהם יבנה עולם חדש. ואם לא יעמדו בניסיון - יתכן שיאבדו כשאר בני דורם... ונח וביתו עמדו בניסיון.
ועיי"ש בהערה שהביא ג' הוכחות לכך "שלדעת רש"י נח לא ידע בכניסתו לתיבה אם יצא ממנה" (אולי גם כאן יוכל הרב 'יאיר' להעלות לכאן חלק זה מדבריו?).
ומעתה, אם כנים דברים אלו, אזי מעשיו של נח מקבלים מימד שונה לחלוטין, שהרי אין ספק בכך שנח עשה כל שביכולתו כדי להעיר את רחמי ה' עליו על מנת שיגזור דינו לטוב ולא יאבד כשאר בני דורו, ויתכן שאף מטרתו במעשים אלו היתה להראות קמי קוב"ה כמה הוא מייחל ומשתוקק לקץ המבול ולרגע שבו יוכל להציב את כף רגלו על הארץ, וזאת כדי שאכן יכמרו עליו רחמי ה' ויגזור דינו לטוב, וכפי שאכן היה לבסוף, ודוק.
ואחתום בברכת יישר כח לכל החכמים שנשתתפו בליבון נושא זה, ובפרט לרב 'יאיר' על עזרתו הרבה.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך.

[יאיר]

בבקשה:

[ארי שבחבורה]

יישר כח.

[אחשדרפנטובסקי]

"
א. מדוע הוצרך נח לשלח את העורב והיונה על מנת לברר "הקלו המים מעל פני האדמה" כאשר היה באפשרותו להסתכל בעצמו מבעד ל"חלון התיבה אשר עשה" השוכנת כעת במרומי הרי אררט על מרחבי הארץ הפרושה מתחתיו ולברר זאת?

החלון אשר עשה לא היה בצד כמו החלונות שלנו, אלא היה באמצע התקרה למעלה. ועל כן לא היה אפשר לו לראות אם כלו המים מבעד לחלון. וקל להבין.

[ORI929]

על השאלה שעדיין לא ענו עליה כאן
ראיתי בשם הגרמ''ש שפירא זצוק''ל שאמר
אם לא הי' בודק אם כלו המים, אזי לא הי' ביציאתו לאחר ציווי ה' קיום מצווה בשמיעה לציווי השם, שהרי בין כך לא יכל לצאת קודם כי לא יודע שכלו המים, ואין ברירה רק עכשיו שנודע לו שאין מים מכח אמירת השם יתברך, ועל כן יוצא, לא בהכרח מכח הציווי ואין כאן קיום מצוה
אבל אחר שכבר יודע שכלו המים ויכל לצאת מעצמו בלי ציווי ומ''מ המתין לציווי בזה הוא שניכר שעושה כן מחמת ציווי השי''ת.