הודעהעל ידי יאיר » ד' נובמבר 30, 2016 5:38 pm
סִיגְד (בגעז: ስግድ - "סגידה"), שמו העממי של חג המֶהֶללַה (ምህልላ - "תחינה") והנקרא גם עמתה סו (ዐመተ ሰወ - "יום הקיבוץ"), הוא אחד מחגי ומועדי ביתא ישראל. החג חל בכ"ט בחודש תשואן (כ"ט בחשוון), 50 יום לאחר יום הכיפורים, והוא יום של צום, טהרה והתחדשות. זהו חג עלייה לרגל, ובמרכזו עומד טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה המתואר בתנ"ך, שאותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.
בישראל התקבל המנהג לחגוג את הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. ב-2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.[2]
תוכן עניינים
סיבה
אירוע מקראי: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲוֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם."
1 שם החג וזמנו
2 קביעת החג
3 משמעות החג
4 מהלך החג באתיופיה
4.1 ערב החג
4.2 ליל ובוקר החג
4.3 קריאה מהמצהף קדוס
4.4 סיום החג
5 בישראל
5.1 מקום טקס הסיגד
5.2 חוק חג הסיגד
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
שם החג וזמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהללה חל בערב ראש חודש שהוא גם צום המאליא החודשי.[3] בעבר היה מועד החג בכ"ט בכסלו, אך לאחר רפורמה שהתרחשה בלוח השנה של ביתא ישראל באמצע המאה ה-19 הוא הועבר לכ"ט בחשוון, 50 יום אחר אסתסרי (יום הכיפורים).[4]
השם "מהללה" משמעותו תחינה או תחנון, ומבדיל את החג מתפילות ימות הצום האחרים הנקראים 'סומא'.[5] השם העממי "סיגד", או סֶגדֶת, המתפרש כ"יום עבודת ה'", סגידה, שימש בעבר אחד הכינויים ליום הכיפורים[6] וממנו ירש את השם. שם נוסף לחג הוא עמתה סו שמשמעותו, "יום הקיבוץ".[7]. שמות אלו מעידים כולם על אופי החג.
באתיופיה לעתים היו דוחים את החג בכמה ימים, אם כדי להבדילו מימי המהללה הנוצריים - צומות הנוצרים - ואם בשל חפיפתו את השבת; כאשר נפל ביום שישי היה מוקדם ליום חמישי, וכאשר חל בשבת היה נדחה ליום ראשון.
קביעת החג[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות כמה מסורות לגבי זמן ונסיבות קביעת החג. למרות ההבדלים ביניהן, המסורות כולן מדגישות כי החג נקבע בהשראת העצרת שקיימו עזרא ונחמיה לחידוש הברית בין עם ישראל ואלוהיו בימי שיבת ציון, וכי מטרתו הייתה בראש ובראשונה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה בימים קשים של מלחמות, רדיפות והתבוללות[8] באמצעות שיבה למעמד הר סיני וקבלת התורה.[9]
על פי אחת המסורות, החג נקבע בזמן תקופתו של הקיסר האקסומי גברה מסקל, עם תום הלחימה בין האימפריה החבשית לממלכת הגדעונים, בראשית המאה ה-6. מלחמות אלו, שהחלו בעקבות הכרזתו של הקיסר עזנה על האימפריה החבשית כעל מדינה נוצרית, בשנת 325, כללו את מלחמת האזרחים שפרצה בין המתנצרים לבין היהודים אשר התנגדו למגמת ההתנצרות וכונו בפי המשטר בשם "ביתא ישראל", ואת המלחמות העוקבות שהתנהלו בין הצדדים לאחר קום ממלכת הגדעונים.[10] המלחמות הגיעו לקצן רק עם עליית גברה מסקל לכס הקיסרות, תקופה בה שררו יחסים טובים בין החבשים ליהודים שבראשם עמד המלך גדעון. לפי המסורת, סיום המלחמות הארוכות, שגרמו לסבל רב ולמספר רב של הרוגים בקרב היהודים, הביא את המלך גדעון לציין את יום סיום האיבה כיום מיוחד, ולכהנים עזריה וצדוק לקבעו כחג לדורות, שיהיה יום הודאה לאלוהים על הנסים שעשה לעדה, כמו גם יום חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו.[11]
לפי מסורת שנייה, נקבע החג על ידי כהנים ונזירים במאה ה-15, בתקופה של רדיפות קשות. מטרת החג לפי מסורת זו, הייתה 'לרכך את לב המלכים האתיופים'.[12]
מסורת אחרת טוענת כי החג נקבע במאה ה-15, כחלק ממאמציו של אבא צברה להרחיק את עדת ביתא ישראל מהשפעת הנוצרים.[13]
האזכור הראשון לחג נמצא במקורות נוצריים מהמאה ה-15.[14][15]
משמעות החג[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן ביתא ישראל וקהל בחג הסיגד, ארמון הנציב, ירושלים, 2009
החג משמש כבנין קומה נוספת על חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים. ביום זה מוסיפים לחשבון הנפש הפרטי את הפן הציבורי, ובהתקהלות המונים מכריזים על חידוש הברית עם האל ומתפללים על המשכיות האמונה ובוא הגאולה השלמה.
הרב שרון שלום מקהילת ביתא ישראל מציין חמש נקודות משמעותיות בחג:
הזכרת מתן תורה וחיזוק הקשר של הציבור עם התורה.
חידוש הברית עם ה' כפי שעשו העולים בימי עזרא.
עידוד הקהילה לשמירה על הזהות היהודית והמצוות למרות הקושי והבידוד מיתר העם.
יום צום, חזרה בתשובה ותחינה לישועה משמים.
יצירת אחדות בקהילה.
מהלך החג באתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתיופיה היה נהוג להתחיל בהכנות לחג ימים רבים לפניו. תושבי כפרים נידחים היו מתקבצים לכפרים היהודיים הגדולים ומתארחים אצל קרובי משפחתם או אצל תושבים מקומיים, כדי לקיים עצרת המונית.
ערב החג[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום לפני החג היה נהוג להיטהר ולהכין את מלבושי החג. בנוסף, יום לפני החג, או מוקדם בבוקר החג, היו הכהנים בסיוע גברים אחדים, שוחטים כבשים ופרות שישמשו לתפילה ולשבירת הצום. נוסף על כך, נהגו הכוהנים לבחור הר שיתאים לטקס ולוודא שהוא נקי וטהור מעצמים גדולים ומקברים.[16] הבחירה בהר נעשתה משתי סיבות: לשם הגברת הדמיון למעמד הר סיני ומתוך אמונה שמקום גבוה הוא טהור יותר וששורים בו שכינה וחסד.[17] אחרי בחירת ההר המתאים הקימו הכוהנים סביב פסגתו מעגל אבנים והכינו שולחן מיוחד למצהף קדוס.
נשים בדרכן להר הסיגד עם אבנים על ראשיהן, סמל להכנעה בפני אלוהים, אמבובר 1984
ליל ובוקר החג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערב החג היה נהוג להתפלל תפילות מיוחדות במסגיד, וביום החג, שהיה גם יום צום, נהגו אנשי הקהילה להשכים קום, לטבול בנהר וללבוש בגדי חג. לאחר מכן התאסף הקהל במסגיד. בני הקהילה נהגו לשאת בחג תפילות רבות, רובן לסיום הגלות ולשיבה לירושלים.
אז היו הכהנים מוציאים את ספר האורית מן ההיכל שבו שכן, כשהם מלווים בקריאות שמחה של החוגגים. אחר הוצאת הספר החלו החוגגים לצעוד לעבר ההר הנבחר, ובראשם הכהנים והשמגלוץ', זקני העדה, הנושאים את האורית. אנשים מן הקהל נהגו לא פעם לטפס במעלה ההר כשעל ראשיהם אבנים או ספרי קודש.[16]
קריאה מהמצהף קדוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגיעם לפסגת ההר היו הכהנים מוציאים את האורית מהבד הקדוש העוטף אותו והקהל ליווה אותם בשירה. ברגע זה קיבל הטקס סבר חמור יותר; הכהן הגדול של היישוב היה נכנס למתחם המגודר - צעד סמלי הדומה לכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים בבית המקדש - ומתחיל בקריאת מקטעים מן המצהף קדוס, המספרים על התגלות האלוהים בהר סיני למשה רבנו - פרשת הסנה הבוער ומעמד הר סיני -, ועל טקס האֲמָנָה - טקס חידוש הברית בין העם לאלוהיו בתקופת נחמיה - ואת פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, ופרקים נוספים מספר מלכים, ירמיהו, ישעיהו, דניאל ותהילים. הקריאה בפרקים נעשתה בשפת געז ותורגמה במקביל לשפת ההמון - אמהרית או טיגראינית. הקהל היה חוזר על המילים כשהוא פורס ידיו לעבר השמים, מעשה המציין את קבלת חוקי התורה.
בתום חלק זה של החג, היו בני הקהילה מתוודים על חטאיהם, כשהם פורשים ידיהם כלפי מעלה וכורעים ומשתחווים. בסיום הטקס היו תוקעים בחצוצרות ומביעים את הרצון לחגוג בשנה הבאה בירושלים.
סיום החג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מכן היו יורדים מן ההר וצועדים חזרה אל הכפר בשירה וריקודים, ומתכנסים שוב במסגיד, שם נהגו הכוהנים להכות בתוף ולרקוד ולשיר עם האורית.[16] בכפר היו מקיימים סעודת מצווה חגיגית לחתימת היום. למרות שטקסי החג נערכו ביום אחד, נהוג היה בקרב העם לחגוג ולשמוח משך כמה ימים לאחריו. נזירי העדה, לעומת זאת, נהגו לפרוש בתום היום המקודש לתקופת התבודדות.[18]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאספות העדה בפסגת ארמון הנציב לרגל החג
מקום טקס הסיגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקסי הסיגד הראשונים בישראל נחוגו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. העצרת המרכזית והתפילות נערכו במקומות שונים עד שהתקבע המנהג לערכם בהר ציון, ולקיים בסיומם תהלוכה לעבר כותל המערבי בליווי שירה ותפילות. חוסר הנחת של הכהנים מן המעבר בסמוך לכנסיות הרבות שבהר ציון הוביל להחלטה לנהל את טקס החג באזור טיילת גבריאל שרובר (טיילת ארמון הנציב), שם מתכנסים כיום בני העדה האתיופית. בשנים האחרונות החלו חניכי תנועות הנוער בני עקיבא והנוער העובד והלומד לצעוד אחר ירידת הכוהנים מן ההר אל הכותל המערבי, בתהלוכה המלוּוה בשירה ובריקודים. מתכונת החג בישראל שונה מזו שהייתה נהוגה באתיופיה, ולמעט התהלוכה המשותפת והתפילות, רבים מן המנהגים מצוינים באופן סמלי בלבד.
חוק חג הסיגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 ביוני 2008 אישרה הכנסת את חוק חג הסיגד, ה'תשס"ח-2008, שהוצע על ידי חבר הכנסת אורי אריאל מן האיחוד הלאומי, בשיתוף חברי כנסת מש"ס, מרצ, העבודה והליכוד[19]. החוק קובע כי חג הסיגד יצוין על ידי המדינה בכ"ט בחשוון, בעצרת מרכזית שתאורגן על ידי משרד התרבות והספורט ובפעילויות חינוכיות שייוחדו לחג הסיגד על ידי שר החינוך. כמו כן נקבע בחוק כי יום הסיגד הוא יום בחירה. נוסח הצעת החוק התבסס על נוסח חוק יום ירושלים.[20] בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "אימוץ החג על ידי הכנסת ועל ידי מדינת ישראל יאפשר את שימורה של מסורת עתיקת יומין ויתרום לתחושת ההזדהות והמעורבות של בני הקהילה האתיופית בחברה הישראלית".[21] עוד קובע החוק, כי אם יחול יום כ"ט בחשוון ביום השבת, יוקדם החג ליום חמישי, כ"ז בחשוון.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שושנה בן דור, הסיגד של ביתא ישראל, חג חידוש הברית, האוניברסיטה העברית, תשמ"ה
אהרן זאב אשכולי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק וראובן מס, תשל"ג
Wolf Leslau, Falasha Anthology, Yale University Press, 1951
Kay Kaufman Shelemay, "Seged, a Falasha Pilgdmage Festival", Musica Judaica, Vol. lII, 1, pp. 42-62.
Jon G. Abbink,"Segd Celebration in Ethiopia and Israel: Continuity and Change of a Falasha Religious Holiday", Anthropos, Vol. 78, 1983, pp. 789-810
Kay Kaufman Shelemay, Music, Ritual, and Falasha History, Michigan State University Press, 1986, ISBN 9780870132742
Shoshana Ben-Dor, "The Sigd of Beta Isarel: Testimony To A Community In Transition" in Michael Ashkenazi and Alex Weingrod (Editors), Ethiopian Jews and Israel, Transaction Publishers, 1987, ISBN 9780887381331, p. 140 - 159
James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: A History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania Press, 1992, ISBN 9780812231168
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: סיגד
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: תפילת נְאוּ נְסַגֶדֶ לחג הסיגד
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיגד
עיינו גם בפורטל:
P beta israel.png
פורטל ביתא ישראל
ישראל אדנה יסמני, הסיגד בכותל המערבי - ערוץ הטלוויזיה הישראלי אתיופי I.E.T.V
תפילות חג הסיגד באתר יד בן צבי
סרטונים מחגיגות הסיגד
חג הסיגד באתר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.
עוז אלמוג, דוד פז, חגים ומועדים במגזר יוצאי אתיופיה, באתר "אנשים ישראל"
סיגד - חגם של יהודי אתיופיה, באתר הכנסת
חג הסיגד, באתר כל-זכות
כרמית ספיר ויץ, "אני רוצה לעשות את היצירה שלי מאינג'רה", באתר בית אבי חי.
אלי מנדלבאום, הסיגד - חג של כולם, באתר ynet, 4 בנובמבר 2010
גרמאו מנגיסטו, עלו בהר, אל מקום מושבו של אלוה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2010
אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי-אגניהו, הכמיהה לירושלים בקהילת יהודי אתיופיה, באתר מדרשת
אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי-אגניהו, חידוש הברית בחג הסיגד, באתר מדרשת
אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי-אגניהו, חג הסיגְד – בין יום הכיפורים לחג השבועות, באתר מדרשת
ברוך גיאן, ברוך הבא: 'מרחוק ישתחוו לירושלים הקדושה' - חג הסיגד, בבלוג "עונג שבת", 25 בנובמבר 2012
ברכות לעדה האתיופית לרגל החג, בבלוג של ארכיון צה"ל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
^ ספר נחמיה, פרק ט', פסוקים א'-ג'
^ חוק חג הסיגד, ה'תשס"ח-2008, ס"ח 2164 מיום 9.7.2008
^ מאליא היא מילה באגאו ופירושה "האמצעים אשר עוזרים לשמור". ראו, Leslsu, Anthology, p. xxxiii
^ הרפורמה בלוח השנה מיוחסת לנזיר אבא וואדג'ה ראו Quirin, p. 156
^ שלמיי 1989, עמוד 102
^ אהרן זאב אשכולי, "ההלכה והמנהג בין יהודי חַבָּשׁ (הפָלָשים) לאור ההלכה הרבנית והקראית", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 132
^ Kay Kaufman Shelemay ,Music, Ritual, and Falasha History, p. 49
^ שושנה בן-דור 1985, עמוד 142
^ שלמיי 1989, עמוד 65
^ מלחמת האזרחים גרמה להגירת היהודים מאקסום דרומה, אל עבר הרי סמין ואגם טאנה, אזור שהקימו בו, תחת הנהגתו של פינחס, ממלכה עצמאית.
^ שושנה בן דור 1985, עמוד 141
^ שם, עמוד 141.
^ Michael Ashkenazi & Alex Weingrod, Ethiopian Jews and Israel, p. 141 – 142
^ Quirin, Evolution, p. 149
^ סטיבן קפלן, "לתולדות ביתא ישראל (הפאלאשים)", פעמים 15, תשמ"ג 1983, עמ' 116
^ 16.0 16.1 16.2 שלמיי 1989, עמוד 50
^ שלמיי 1989, עמוד 40
^ שלמיי 1989, עמוד 49
^ אושר בכנסת: חג הסיגד יצוין במערכת החינוך, 1 ביולי 2008, ynet
^ הכנסת השבע עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 401 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ב באדר ב' ה'תשס"ח (19 במרץ 2008)
^ הצעת חוק חג הסיגד, התשס"ח-2008