ראשון במעלה או קדמון בזמן

[עושה חדשות]

ויאתיו כל לעבדיך וכו', לעתיד לבוא כאשר כל בני בשר יקראו בשם ה' ויטו שכם אחד לעבדו, מה תהיה המשמעות לחילוק בין ישראל לאומות העולם?

רש"ר הירש כותב בפרשת שמות -

לפיכך, באמור ה' בני בכרי ישראל, הרי זה פירושו: בישראל ייפתח רחם האנושות, בישראל ייפתח המצעד, אליו חייבים להצטרף כל העמים כבניי. ואני בא אליך - בשמך אתה, ובשם כל האנושות. ישראל אמנם ראשון הוא לי, אבל לא יחידי; רק העם הראשון, שקירבתי לי. (וכן אמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן - העמים" - ויקרא כ, כו - "כאדם שבורר וחוזר ובורר" - ילקוט, סוף פ' קדושים, ועי' פי' שם). לא דרשתי חירות לישראל בתור "בני בכורי", כי אם בתור "בני", כפי שאתבע עבור כל עם, שיהיה לי לבן מסור. אין ישראל ראשון במעלה, אלא קדמון בזמן

ובפרשת קדושים -

עוד אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו כאן: "אילו אמר ואבדיל עמים מכם, לא היתה תקומה לאומות העולם; אלא ואבדיל אתכם, כזה שבורר היפה מתוך הרע וחוזר ובורר, אבל כשהוא בורר את הרע מתוך היפה שוב אינו בורר" (ילקוט סוף קדושים). אל יעלה על הדעת, שבחירת ישראל יש בה משום דחיית כל האנושות. בחירת ישראל איננה אלא התחלה; היא מתחילה לחזור ולבנות את בניינה הרוחני והמוסרי של האנושות; כל עצמה איננה אלא צעד ראשון לקראת אותו עתיד שנאמר בו: "ונלוו גוים רבים אל - ה' ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך" (זכריה ב, טו). מקדש ישראל עתיד להיות לא רק מרכז לישראל, אלא מרכז כל האנושות הנגאלת בה'

האמנם כך?
לא ראשון במעלה אלא קדמון בזמן?

[מבני עליה]

האם גם זה לדעתך יהיה גם לגויים ???
כעת יאמר ליעקב וגו'. עוד עתיד להיות עת כעת הזאת, אשר תגלה חבתן לעין כל, שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך. (רש"י במדבר כג כג)

[דרומי]

לכאורה כעין דברי הרב הירש הם דברי רש"י בפ' ואתחנן עה"פ שמע ישראל גו': "ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים" וכו'.

אמנם פשוט שהדברים אמורים רק בבחינה אחת, ואילו באופן כללי כבר לימדנו רש"י בפ' יתרו יט, ה עה"פ והייתם לי סגולה מכל העמים: "אתם תהיו לי סגולה משאר אומות. ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת - כי לי כל הארץ, והם בעיני ולפני לכלום".

[כח עליון]

וִֽהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָֽרֶץ וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּֽהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.
זאת אומרת שיחס ישראל לאומות ׁׁׁׁׁ(המקבלות עליהם מלכות ה') כיחס הכהנים לישראלים - השבט הרוחני המקשר בין הקב"ה לבריאה, דרכם 'יורד השפע'.

[עושה חדשות]

היכן מצאתם בפסוק של "סגולה מכל העמים" התייחסות לאותו הזמן של "אהפוך אל עמים"?

לעצם הנושא, אפשר גם להתבונן בפסוק בישעיה "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר" וכו', יעוי"ש.

[כח עליון]

היכן מצאתם בפסוק של "סגולה מכל העמים" התייחסות לאותו הזמן של "אהפוך אל עמים"?

לעצם הנושא, אפשר גם להתבונן בפסוק בישעיה "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר" וכו', יעוי"ש.

מצאתי (בניגוד למצאנו) בעיקר ב'ממלכת כהנים'. כהנים הם משרתי האל, וכשכל ישראל מובחנים ככהנים, בהכרח שהם המקשר ביחס לשאר האומות.
ובתוספת לזה, ממה שנאמר בתורה ב(לוח העמים שב)פרשת נח גבולות הארץ, ובהאזינו 'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' משתמע שהעולם הוכן (אחרי החטא) להיות מקושר ע"י אומה נבחרת.

[עושה חדשות]

ובענין אחר,

בפרשת ישכיל עבדי כתיב - ... אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה: וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ: כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַייָ הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ: נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו: ... לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ:

לפי חלק מהמפרשים, זה מה שיאמרו אומות העולם על עם ישראל לעתיד לבוא, כאשר יתברר להם שהצרות שעברו על עם ישראל אינם מפני עוונותיו וכו' אלא שישראל סבלו במקום אומות העולם, ובחבורותיו נרפא להם.

האם מצאנו עוד מקורות לענין הזה, שהסבל העובר על עם ישראל בא בכדי לכפר על החטאים של או"ה?


וברד"ק שם כתב - הנה כתב יחזקאל הנביא בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן כל שכן איש אחד באיש אחר וכל שכן אומה באומה אחרת, אם כן מה הוא חלינו הוא נשא, מחולל מפשעינו ובחברתו נרפא לנו, ואינו דומה לזה מה שאמר ירמיהו בספר קינות אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיה' סבלנו, כי הוא על דרך פוקד עון אבות על בנים, והוא כשאוחזים הבנים מעשה אבותם בידיהם, כמו שאמר לשונאי, שזהו משפט מאת האל שנושא הבן עונו ועון האב, ומה שאמר ירמיהו אמר על לשון הנוהים כי מתוך צערם לא יהיו דבריהם במשפט ובמשקל, וזה שיאמרו האומות אכן חלינו הוא נשא והדומים לזה הוא דברי עצמם לא שישראל סבלו עון האומות אלא הם יחשבו זה בדעתם כאשר יראו בעת הישועה כי האמונה שהחזיקו בה ישראל היא האמת והאמונה שהחזיקו הם בה היא שקר ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין וגו', יאמרו לפי סברתם אם כן מה היה הצער שהיו סובלים ישראל בגלות הנה לא היה בעונם כי הם היו מחזיקים אמונת ישראל ואנחנו שהיה לנו שלום ושלוה והשקט ובטח היינו מחזיקים אמונת שקר, אם כן החולי והמכאוב שהיה ראוי לבא עלינו היה בא עליהם והם היו כופר וכפרה לנו ואנחנו חשבנוהו בהיותו בגלות שהוא נגוע ומוכה אלהים ומעונה מיד האלהים בעונו והנה אנו רואים כי לא זה בעונו אלא בעונינו.