הודעהעל ידי יואל שילה » ד' ינואר 15, 2020 5:59 pm
יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם ויש מטחינו בריחים ומביאו לחיי העוה"ב - כלומר לא תמיד המעשה עצמו הוא הקובע אלא מה שעומד מאחוריו.
מי שיתן לאביו בעיטה וישבור לו יד בודאי יקבל שכר עצום אם אביו התחשמל והדרך היחידה לנתק אותו מהחשמל היא הבעיטה.
גם לצד השני. ההורים מחליפים לילדיהם טיטולים ולא עולה על דעת איש לבקש ממישהו אחר לעשות זאת כדי למנוע מצב שההורים מתבזים עבור ילדיהם - לא כי בגיל זה הילדים לא מצווים בכיבוד ומורא אב, אלא כי פעולת ההטבה של הורים לילדיהם איננה פוגמת במעמד ההורים אלא אדרבה מחזקת אותו.
גם סיוע לבן לרצף רצפה או כל כה"ג הוא לא פגימה בכיבוד הורים.
וממילא ההתעסקות בנישואי בנו על כל הכרוך בכך, כולל העברת דירה וניקוי השרותים - לא פוגמת במעמד ההורים אלא אדרבה מחזקת אותו, שהם הם המוליכים את בנם לחופה, הם ולא אחר. לעיל כתבתי זאת כפונקציה של שמחה, אבל הכוונה היא לזה.
אבל העברת הטחינה היא פעולה שכל כולה למנוע מהאפנדי להתאמץ - וכשהיא באה בקטע כזה ולא מתוך הכרח גמור - לענ"ד יש מה לחוש בה משום כיבוד הורים, שהרי אין כאן שום הפגנת הורות אלא אדרבה הפגנת שירות.
ואין בזה סתירה למה שאם הבן זקוק לטיטול עבור בנו ולא יכול לקחתו לבד כי הוא מחזיק את התינוק - שיבקש מאביו.
ונמצא שהכל לפי תוכן המעשה ולא לפי הטירחה שבמעשה.