בענין קדושת לשון הקודש.
מדרש תנחומא חוקת סימן ו
''אמרו המצרים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו, מה עשו לו הביאו לו שבעים פתקין כתבו עליהן שבעים לשון והיו משליכין לפניו וקרא כל א' וא' בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקדש שלא היו יודעים ולא היה בהן כח לשמוע שנא' (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע". הרי שלשון הקודש יש בה קדושה עד שהמצרים לא היו יכולים ללמדה.
וראה בספרי עקב פיסקא מ"ו, שנלמד מקרא 'ודברת בם' התחיל לדבר, אביו מלמדו לשון הקודש. ולכאורה הוא מדין הת''ת שעל ידי שידע לשון הקודש יוכל ללמוד תורה, ואולי יותר שהיא עצמה קדושה. וכמו שראינו שהמצרים לא היו יכולים לשמעה כי מי שאינו ישראל לא שייך לתורה כמ''ש ומשפטים בל ידעום. ועיין.
ובזוהר הקדוש שאסור ללמד לגוי אותיות א' ב' וזה בכלל לימוד תורה לגוי.