ולא ידע בשכבה ובקומה

[בחושךאור1]

זה מספר שנים אני תמה ואין לי משיב -

הכיצד מעידה התורה ולא ידע בשיכבה ובקומה ודורשים חז"ל מהנקודה על ה"וו" שאמנם ידע בקומה?!

האם זה שכיח שהדרש סותר לחלוטין לפשט? ואם כן מדוע נכתב בצורה של "לא ידע" אם אמנם ידע?

ידעתי גם ידעתי כי לפעמים הדרש אינו מתאים ממש לפשט אבל עד כדי סתירה?

אשמח לשמוע דעתכם, לקבל הפניות למ"מ בנושא זה בפרט ובכלל.

האם תמיהתי נובעת מקוצר המשיג בלבד או שאכן ישנם דברים בגו?

[אחשדרפנטובסקי]

ביריעות שלמה (מהרש"ל) ובספר ביאורי מהר"י בשם מהרש"ל:
יש מקשין א"כ למה כתב המקרא דבר שאינו?
ונראה בודאי לא ידע בקומה כדרך המשתכרין, אבל אח"כ שהתחילה הצעירה לשתות עמו הרגיש ונזכר ואפ"ה לא מנע מלהשתכר עוד. עכ"ל.
הרלב"ג מפרש שידע ידיעת מה בקומה, אבל לא ידע בשלמות.
בגור אריה מפרש שידע בקומה, ראה שקמה מאצלו רק לא ידע אם שמש עמה או לאו.
וביפה תואר פירש שלפי האמת גם בקומה לא ידע ידיעה גמורה אלא הרגיש קצת במעשה שעשה בשכרותו ולא חקר בדבר עע"ש.

[יוסי 10]

לכאורה יש לומר בפשיטות, וזה כעין מה שנזכר כבר בתגובה הקודמת, בשכבה ובקומה מאצלו לא ידע, רק שבקומה יכול להתפרש בכמה אופנים, מיד בקומה ממנו, אחר זמן שהתפכח מיינו זה גם בקומה, ופשטות הבקומה, הוא בזמן שקמה והסתלקה ממנו, ואז אכן לא ידע, אבל הניקוד בא לומר שבקומה במובן רחב יותר, והיינו אחר זמן שהתפכח מיינו ידע כבר.

[יאיר]

לכאורה יש לומר בפשיטות, וזה כעין מה שנזכר כבר בתגובה הקודמת, בשכבה ובקומה מאצלו לא ידע, רק שבקומה יכול להתפרש בכמה אופנים, מיד בקומה ממנו, אחר זמן שהתפכח מיינו זה גם בקומה, ופשטות הבקומה, הוא בזמן שקמה והסתלקה ממנו, ואז אכן לא ידע, אבל הניקוד בא לומר שבקומה במובן רחב יותר, והיינו אחר זמן שהתפכח מיינו ידע כבר.

וכעין זה כתב בעיקר שפתי חכמים.

[אישאחד]

למרות שישנם לא מעט מקומות בהם חז"ל דורשים בסתירה לפשוטו של מקרא, במקרה זה אין כאן בהכרח סתירה.
שכן כבר איתא בחז"ל שהניקוד ע"ג אותיות ומילים בתורה, נעשו בידי עזרא לסמן אותיות ומילים שנסתפק בגירסתן. ראה "אלא כל אמר עזרא, אם יבוא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך? אומר אני לו, כבר נקדתי מעליהן. ואם אומר לי יפה כתבת, אעביר נקודה מעליהן" (אבות דר"נ פל"ד ה'). ומה הפשט בזה שעזרא הסתפק בגירסא? אלא שהיו לפניו כמה ספרי תורה, ובחלקן היתה גירסא א' ובאחרים ב', ופעמים שלא היה יכול להכריע, ולכן סימן המסופק בנקודה.
א"כ יתכן שחז"ל דרשו בלא הוא"ו ד"ובקומה", בגלל הנוסח שהיה חסר וא"ו.

[שטיינער]

מצאתי:

[רחמים]

עוד יש לתרץ את הסתירה שבין הפשט לדרש:
שלוט ידע אלא שעשה עצמו לא יודע, ולכן התורה שבכתב שמדברת על המציאות הגלויה סיפרה את מה שהיה נראה על פני השטח
אבל התורה שבעל פה שמדברת על המהלך הפנימי של הדברים מגלה גם את אחורי הקלעים ושם כבר רואים שהוא ידע אלא שרק עשה עצמו כלא יודע.
ודוגמא לדבר - שהתורה שבכתב מדברת על המציאות כפי שהיא נראית, וחז''ל מדברים על אותה מציאות ממבט מאחורי הקלעים - היא:
שהתורה קראה לר''ה יום תרועה ולא הזכירה כלל את עינין הדין והמשפט ורק במשנה (ובתהילים) זה מוזכר שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון מפני שהדין והמשפט אינו נראה בעולם אלא נעשה בסתר ודברים נסתרים התורה שבכתב לא מגלה.

[יאיר]

עוד יש לתרץ את הסתירה שבין הפשט לדרש:
שלוט ידע אלא שעשה עצמו לא יודע, ולכן התורה שבכתב שמדברת על המציאות הגלויה סיפרה את מה שהיה נראה על פני השטח
אבל התורה שבעל פה שמדברת על המהלך הפנימי של הדברים מגלה גם את אחורי הקלעים ושם כבר רואים שהוא ידע אלא שרק עשה עצמו כלא יודע.
ודוגמא לדבר - שהתורה שבכתב מדברת על המציאות כפי שהיא נראית, וחז''ל מדברים על אותה מציאות ממבט מאחורי הקלעים - היא:
שהתורה קראה לר''ה יום תרועה ולא הזכירה כלל את עינין הדין והמשפט ורק במשנה (ובתהילים) זה מוזכר שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון מפני שהדין והמשפט אינו נראה בעולם אלא נעשה בסתר ודברים נסתרים התורה שבכתב לא מגלה.

כן כתב הרב וולך ב"אספקלריא" ('מגזין' חדש) וכן לגבי העוה"ב שלא מוזכר מפורש בתורה שבכתב.

[ציבור]

אספקלריא - מגזין חדש?
תן פרטים!

[יאיר]

לא משהו שאמור לעניין אותך.
(מבית 'הידברות').