ולכאורה מאי שנא מדברי הגמרא (ברכות לה, ב)עבודה הרצויה היא לשמור את דקדוק הדין וזו הדרך הנכונה שיבור לו האדם, ולא כאותן המפקפקים על היתר עיסקא ואומרים שזו נגד כונת התורה, וכן בעשיית פרוזבול, ושוכר ע"י שליח שלא לעבור בבל תלין וכיו"ב
ואולי כוונת מרן זצ"ל, שאחר שתיקנו חכמים פרוזבול או היתר עיסקא אז כך ראוי לנהוג וזו הדרך הישרה, ולא להתחכם כנגד הנהגת החכמים, אבל באמת יתכן ויבואו החכמים ויאמרו אכשר דרא וראוי לשוב לשורת הדין.ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון - כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות - כדי לפטרן מן המעשר
[בעיקר מה שכרך את פרזבול יחד עם היתר מכירה ושכירות על ידי שליח. אאל"ט, לכאורה למסקנת הגמרא פרזבול אינו תחבולה, אלא מסיבה מסוימת לא קיימו בני אדם את הדין כראוי, ועל כן חכמים ביטלו את תקנת חכמים של שמיטת כספים מדרבנן. וגם אם ירצה האדם לחזור ולקיים את הדין כפי שהיה אין בידו. אבל שכירות היתר עיסקא או שכירות על ידי שליח, לכאורה אלו כן תחבולות]
עוד מצאנו לגבי מעשר שני במשנה 'מערימין על מעשר שני וכו'. ובתיו"ט מביא ירושלמי שמסביר למה מערימין, ונראה שהיה קשה כיצד יתכן שהמשנה תציע דרך להערמה. אבל לכאורה זו שאלה שנוגעת להרבה מדרכי החיים, האם נכון לאדם להתחכם כנגד דינים שונים, או שאמנם מותר הדבר, אבל זו לא הדרך הרצויה.