בגמ' ביבמות קכא א תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף מותרת מים שאין להם סוף אסורה
תניא א"ר עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי מאיר כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה ע"כ
ולכאו' יש להעיר דהנה במעשה הראשון שר"ע דן לפני ר"ג בהלכה, נראה שאירוע זה היה בזמן היות ר"ע תלמיד הדן לפני רבו, והמעשה השני שר"מ דן לפני ר"ע היה בתקופה יותר מאוחרת כשר"ע שימש כרבו של ר"מ. וא"כ מדוע אמר ר"ע לאחר שראה את הצלת ר"מ, כמה גדולים דברי חכמים וכו' הרי הוא בעצמו כבר חוה אירוע דומה ונוכח כבר לדעת כמה גדולים דברי חכמים וכמו שאמר לו ר"ג
האם יתכן לפרש שהוא אותו אירוע רק שנחלקו הברייתות בשמות המעורבים?
ולא מצאתי מי שהעיר מזה