ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו.
במ"מ לשו"ע אדה"ז שם (הע' נח):תלמיד-חכמים כתב:לע"ע לא מצאתי עוד התיחסויות לדין זה בספרי הפוסקים. וצ"ע היכן המקור לדין זה מחז"ל או גאונים, והאם הוציא ראב"ם דין זה מסברא דיליה בלבד (וכן מהיכן הביא טעם זה של ואכלת ושבעת), וכן מהיכן למד כן בעל התניא (שודאי לא ראה דברי ראב"ם)?
בה"ג ברכות פ"ז. הובא ברש"י ותוס' ורא"ש שם. ועי' רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן, וב"י סוף ד"ה כתב בה"ג, שכן נראה דעת הרמב"ם בהל' ברכות פ"ה הט"ז. לחם חמודות ברכות פ"ז אות נט מסתימת האחרונים.
לבי במערב כתב:על לשונו שבס"ו: "וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה - אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה".
לבי במערב כתב:אך מדבריהם יש במשמע אף לענין השאלה השני'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 197 אורחים