לכאורה המושג אמונה הוא דבר שאינו מושג בשכל, שאין אפשרות להשיגו בשכל. וכך השימוש הרווח במילה זו.
אך בויכוח הרמב"ן בסופו (כתבי רמב"ן מוה"ק ח"א עמ' שכ), הרמב"ן אומר: "דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע".
נראה שהרמב"ן מפרש, שאמונה היא התאמתות הדבר אצל האדם, והיא חייבת לבוא ע"י ידיעה והשגה (מעניין: לא כתוב "אין אדם מאמין במה שאינו יודע", אלא - אין אדם מאמין (כלומר, מאמת) מה שאינו יודע).
ואולי יש לומר, שהאמונה אכן מבוססת על ידיעה, אבל לאו דוקא ידיעה שכלית, אלא שקיבלנוה מן הנביאים ומאבותינו, כדברי רס"ג בהקדמת אמו"ד (אות ה') שמבאר ארבעה דרכים לאמת דבר, וא' מהם הוא המסורת האמיתית ודברי הנבואה, וכן דברי הרמב"ם באיגרת לחכמי מונטשפליר (מהד' שילת עמ' תעט) שכותב: "דעו רבותי שאין לנו להאמין אלא באחד מג' דברים", ומונה שם: ידיעת השכל, החוש, והקבלה מן הנביאים והצדיקים.
והאמת שצריך להבין איך אפשר לקרוא לאמונה הבאה מצד הידיעה "אמונה". כי אם כן מה ההבדל באמת בין אמונה וידיעה?