כתיב (בראשית כט,יא) "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", ודרשו על כך במדרש (בראשית-רבה ע,יב) – "למה בכה? שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה", והובא מדרש זה ברש"י על אתר.
ויש לעיין מדוע לא דרשו חז"ל שיעקב בכה על עצם מיתתה של רחל שעתידה למות בדמי ימיה ולא רק על כך שהיא אינה עתידה להיקבר עמו?
אמנם יש לציין, שבאמת בכתוב לא נזכר כלל שיעקב בכה על פטירת רחל. התגובה היחידה של יעקב שמוזכרת בהקשר זה היא הקמת מצבה – "ויצב יעקב מצבה על קבורתה היא מצבת קבורת רחל עד היום" (בראשית לה,כ). אמנם, דבר זה עצמו צריך עיון – וכי ניתן להעלות על הדעת שיעקב לא בכה כלל על פטירתה בלא עת של רחל? וכי גרע יעקב מאברהם זקינו שבכה על פטירת שרה אע"פ שמתה בשיבה טובה? ואם כן הוא אזי יש לעיין מדוע לא הזכיר זאת הכתוב? ואולי יש לומר, שאדרבה – משום שדבר זה כה פשוט לא ראה הכתוב צורך להזכירו, משא"כ באברהם יש בכך רבותא שבכה על פטירת שרה אע"פ שמתה בשיבה טובה ועל כן הזכירו הכתוב.
כמו כן יצוין מאמרו הנפלא של הרב אלחנן סמט שמציג השערה יפה ומקורית בענין זה ומצו"ב לעיונכם.
אולם, איך שלא יהיה, עדיין יש לתמוה מדוע מיאנו חז"ל לפרש שאותה בכיה של יעקב בזמן פגישתו הראשונה עם רחל נסובה אודות פטירתה העתידית בקיצור ימים ושנים? וצ"ע.