נשאלתי מה הדין במי שטוחן פירות שרובם אינם משבעת המינים ומיעוטם משבעת המינים, אלא שגם במיעוט יש כשיעור המצריך ברכת מעין שלש, באופן שאין הפרי ניכר כלל.
מה ברכתו הראויה לפניה ובעיקר מה הדין לגבי ברכה אחרונה.
אציין כי השואל הינו מבני עדות המזרח.
לגבי ברכה ראשונה נראה שלפי הכרעת המשנ"ב בסימן ר"ב ס"ז יש לברך שהכל כיון שאין הפרי ניכר.
אמנם בדעת פוסקי ספרד מצינו מחלוקת. דעת הגר"ע יוסף שיברך העץ ואילו האור לציון וכמדומה שגם הבן איש חי סבורים שמדין סב"ל יש לברך שהכל.
אמנם לגבי ברכה אחרונה יש לדון טובא דבזה אין יוצא בברכת נפשות אי ברכתו מעין ג', וכבר כתב המשנ"ב בסימן ר"ב ס"ז דבפרי שנימוח לגמרי יברך מעין שלש שכן משמע מהרמ"א לעיקר הדין.
אלא שנסתפקתי הואיל וקיי"ל שבאכל משבעת המינים ומשאר פירות יברך רק מעין שלש, אי הכא דאיירינן בפירות שנימוחו נמי אמרינן הכי או דילמא אזלינן בתר רוב פירות שאינן משבעת המינים כדין עיקר וטפל וממילא ברכתו נפשות.
אודה למי שיאיר עיני בספק זה כיון שנוגע למעשה.