יאיר1 כתב:עוף שנמלק - אינו מטמא טומאת נבילות.
עגלה ערופה - אינה מטמאה טומאת נבילות.
הגמרא אומרת מכיון שכתיב בה כפרה כקדשים.
אם כן הרוגי בית דין שכתיב בהם כפרה אינם טמאי מת??
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה
יאיר1 כתב:יישר כח על תגובתך המפורטת, בעיקר שלא כתבת עיין שם ושם ושם והבן... אלא פירטת דבריך כפי הצורך!!! [לא מצליח להבין מפני מה הכותב סבור שהקוראים יותר חרוצים ממנו, ומאמינים שמפנה אותם למקורות שיועילו להם... הרי אם הכותב הבין שזה פחות קשור ולכן לא טרח להביא את הדברים במלואם, אלא ציין עיין שם, הקוראים מבינים שאין להם מה לחפש שם...]
אני תמה על תמיהתך.
שער בנפשך שהיה כתוב בתורה שאדם שמת בעריפת ראשו אינו מטמא מת.
האם היית חולק על התורה?!
כמובן שלא, זה מה שהתורה אמרה.
היום אתה רגיל שיש הגבלה של בהמה ושחיטה וכו', ויש בזה הגבלה של בהמה טהורה וכו'
אנחנו דנים לפני שפרטי הדינים נכתבו, אלא תוך כדי כתיבתם, בשלב שהעקרונות הבסיסים נאמרו, ומהם לומדים מקרים נוספים.
אם ישנו עיקרון שדבר שמכפר אינו מטמא, אינו בהכרח בהקשר לכך שיש שחיטה בבהמה, ונעשית דחיית שעיר לעזאזל כשחיטה כשירה.
וייש"כ על מציאת הרמב"ן
עזריאל ברגר כתב:שאלה:
אילו היה נשחט יצחק בעקידה - האם הוא היה מטמא טומאת מת?
(נניח לצורך הדיון התיאורטי שהעקידה היתה לאחר מתן תורה)
מדבריכם נראה שיש פנים לכאן ולכאן.
היכן?יאיר1 כתב:הרוגי בית דין כתיב בהם כפרה.
ביקורת תהיה כתב:היכן?יאיר1 כתב:הרוגי בית דין כתיב בהם כפרה.
לפי עומק הפשט, אין בהמה טהורה מטמאה טומאת נבלה אלא במתה בידי שמים, ולא במחוּללת חרב, כאמור: 'וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה'.לעמל יולד כתב:בבהמה אין ההבדל בין נהרג או מת, אלא בין נשחט או מת.
אין המקרא הזה שווה לי, כי אין כפרת הארץ דומיא דכפרה דכתיב בקדשים.עזריאל ברגר כתב:ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.
ביקורת תהיה כתב:לפי עומק הפשט, אין בהמה טהורה מטמאה טומאת נבלה אלא במתה בידי שמים, ולא במחוּללת חרב, כאמור: 'וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה'.לעמל יולד כתב:בבהמה אין ההבדל בין נהרג או מת, אלא בין נשחט או מת.
ולפיכך, אחרי שאמר הכתוב 'אדם כי ימות באהל', הוסיף לפרט כי גם חלל־חרב מטמא.
לעמל יולד כתב:מה שהבאת מהספרא ניחא לפי דרכך, שבאמת מצינו לימודים בחז"ל שהם הם בנין הכלל, ובלעדיהם לא הייתי יודע את הכלל לאשורו.
אבל אחרי לימוד הסוגיות, קשה לומר לימוד חדש מסברא שמלמד דבר ידוע. וזה קושייתי על הרמב"ן, שהלא סוגיא ערוכה היא, והכלל אכן מבואר כבר, ולמה ליה ללמוד דבר זה מיתורא דכתיב.
ביקורת תהיה כתב:אין המקרא הזה שווה לי, כי אין כפרת הארץ דומיא דכפרה דכתיב בקדשים.עזריאל ברגר כתב:ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.
א. דברי הרמב"ן נוחים לפי דרך הפשט.לעמל יולד כתב:אבל סוף סוף מחוללת חרב גם מטמאת!
אין הרוצח קרבן־כפורים לטומאת הארץ, אלא שהארץ מתכפרת בעשיית הדין ברוצח; לעומתו העגלה, קרבן־כפורים היא לעון אנשי העיר.יאיר1 כתב:לא הבנתי דבריך, בבקשה באר אותם קצת.
יאיר1 כתב:ביקורת תהיה כתב:אין המקרא הזה שווה לי, כי אין כפרת הארץ דומיא דכפרה דכתיב בקדשים.עזריאל ברגר כתב:ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.
גם הכפרה שכתיב בעגלה ערופה אינה דומיא דקדשים?
כל כפרה היא דומיא דקדשים.
כנראה לא הבנתי דבריך, בבקשה תבאר אותם קצת..
ביקורת תהיה כתב:א. דברי הרמב"ן נוחים לפי דרך הפשט.לעמל יולד כתב:אבל סוף סוף מחוללת חרב גם מטמאת!
ב. מהו באמת סוד הדבר ששחיטה דייקא מטהרת מידי נבלה?
ג. מנלן שמקצת הבהמה שאינה מטמאה היא טרפה שנשחטה? נימא בריאה שננחרה, אבל טריפה לא?
יאיר1 כתב:לעמל יולד כתב:מה שהבאת מהספרא ניחא לפי דרכך, שבאמת מצינו לימודים בחז"ל שהם הם בנין הכלל, ובלעדיהם לא הייתי יודע את הכלל לאשורו.
אבל אחרי לימוד הסוגיות, קשה לומר לימוד חדש מסברא שמלמד דבר ידוע. וזה קושייתי על הרמב"ן, שהלא סוגיא ערוכה היא, והכלל אכן מבואר כבר, ולמה ליה ללמוד דבר זה מיתורא דכתיב.
אני מבין שהרמב"ן מבאר שהפסוק הוצרך לכתוב כן כדי ללמדנו הלכה זו.
אמנם בדברי חז"ל אין ס"ד שנשללה מהפסוק הזה, והרמב"ן בא ועושה את זה במקום חז"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 237 אורחים