ידועים דברי חז"ל שאמרו אלף נכנסים למקרא אחד יוצא למשנה וכו' לתלמוד וכו' להוראה וכו'.
האם המכוון בזה שמלכתחילה כל האלף נכנסו כדי להיות ה"אחד שיוצא"? ובמילים אחרות, האם חשוב לנו אותו אחד יותר מכל האלף, ורק מקוצר המשיג ועומק המושג לא זכינו ליותר מכך? או שאם המטרה היא שכולם יהיו כמו האחד, אז הצלחה של פרומיל זה כישלון מוחלט, ועל כרחך שיש מטרה בכניסת האלף לא מפני יציאת האחד? ונפק"מ למעשה בהרעת למידת האלף מול הטבת למידת האחד, וכו'. מקורות בבקשה.
אנא, בלי להיכנס לתיאור המצב היום וכו', השאילה היא בביאור דברי חז"ל הנ"ל, והעמדת הענין העקרוני, ולא להיגרר לנידון איך זה חל היום.