ב. למה לא נזכרה תחיית המתים בתורה?
ואמנם מענה השאלה השנית, והיא האומרת למה לא נזכרה תחיית המתים בתורה. המענה עליה מה שאומר לך.
דע, שכבר נודע שזאת התורה בכללה לא נאמין שהיא מפי משה רבינו ע"ה, ואמנם היא מפי הגבורה. הנה הביאה אותנו השאלה לחקור על אופני החכמה בהעיר השם אותנו על חיי העולם הבא, ולא באר לנו תחיית המתים כלל. והסבה בזה, שזאת תחיית המתים אמנם תנהג מנהג המופת כמו שבארנו, והאמנת מה שזה דרכו לא תהיה רק בספור הנביא.
בזמן מתן תורה האמינו בקדמות
והיו בני אדם כולם בזמן ההוא מכת הצאב"א, אומרים בקדמות העולם שהם היו מאמינים שהשם רוח הגלגל, כמו שבארנו ב"מורה הנבוכים" ומכזיבים הגיע הנבואה מאת השם לבני אדם. וכן יתחייב להם לפי אמונתם הכזבת המופתים, וייחסו אותו לכישוף ולתחבולה. הלא תראה אותם משתדלים לחלוק על מופת משה רבינו ע"ה בלהטיהם וישליכו איש מטהו. והלא תראה איך אמרו, מתמיהים, "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי". הורה שהייתה הנבואה אצלם מכת הנמנע. ואיך יסופר למי שלא התבארה אצלו הנבואה בדבר שאין ראוי עליו אלא האמנת הנביא, והוא גם כן נמנע אצלם לגמרי לפי אמונתם בקדמות העולם, כי לולי המופתים לא הייתה אצלנו תחיית המתים מכת האפשר.
בתחילה הרגיל ה' להאמין במופתים
וכאשר רצה השם יתעלה לתת תורה לבני אדם, לפרסם בהם מצוותו ודתו ואזהרתו על ידי הנביאים בכל העולם, כמו שאמר "ולמען ספר שמי בכל הארץ". חידש המופתים הגדולים הכתובים בכל התורה, עד שהתאמת בהם נבואת הנביאים וחידוש העולם. כי המופת האמיתי ראיה ברורה על חידוש העולם כאשר בארנו ב"מורה הנבוכים". ולא הוציאם מענייני העולם הזה בגמול ובעונש, ומהעניין אשר הוא בטבע והוא השאר הנפש או היכרתה, כמו שזכרנו רצוני לומר העולם הבא וכרת. ולא נכנס לזולת זה מעניין התחייה.
והתמיד העניין כן, עד שנתחזקו אלו הפינות והתאמתו בהמשך הדורות, ולא נשאר ספק בנבואות הנביאים ובחידוש המופתים. ואחרי כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה מעניין תחיית המתים, והיה קל לקבלו.
ועד אז, לא ידעו (עכ"פ רוב) בנ"י, אף שהוא מעיקרי האמונה.
סביר להניח שבנידון של "נעבאך האיפורקס" דנו בזה, אשמח למ"מ.