ישראליק כתב:עושה חדשות כתב:כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה
השאילה היא פשוטה, האם לריב"ז היה צד שהוא מובל לגיהנם? האם לתלמידיו היה כזה צד? ולכם יש כזה צד?
הרבה מהמפרשים מסבירים את דברי ריב"ז באופנים שונים, ועכ"פ הכיוון הוא שלא היה לו צד כזה, אלא רק בא ללמד וכד',
יש כאלו שמסבירים ע"פ המעשה של משיב חכמים אחור, ולענ"ד זה הסבר לא ראוי,
אבל מסקרן לראות האם יש שהבינו דברים כפשטם ממש, שבאמת יש כזה צד, (והיינו דלפי דרגתו וכו'), ואנן מה נענה אבתריה.
(התעוררתי לדון-לדוש בזה, היות וראיתי א' מצדיקי הדור שליט"א שכותב ע"ע שהוא "רשע גדול"...)
יעיין בספר אריה שאג (הלברשטאם) חלק ה, אות תשכג, ביאור יפה ע"ז
ועיין אבני זכרון, ליקוט מאמרים מהחוזה מלובלין זי"ע, אות שכח ובהערות שם; נורא איך הצדיקים אחזו שכלפי גדלות הבורא עדיין לא השיגו מאומה
וכן בנועם אלימלך סוף פרשת דברים. ''וזהו שאמר דוד המלך ע''ה ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי'' ... ויוציאני למרחב ר''ל שהוציא אותי מבחינה הזאת שמגיע ממנה הרחבה לאדם... רק שאני מצער תמיד שאני מחסר בעבודתו ית' ... וכל זאת מאיתו ית' שמו ''כי חפץ בי'' לעזרני... וכו'.