הנה שמעתי כי מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, שהיה מוהל, נהג לילך ולמול תינוקות ישראל גם בזמן שהיו הפגזות מהירדנים, והיה סכנת נפשות גדולה לילך, אך במסירות נפש הלך למול התינוקות ביום השמיני. ואשמח לדעת אם ידוע למאן דהו מקור שמועה זו.
והנה שמעתי ממרן הגר"י זילברשטיין שליט"א שנשאל במוהל שהוזמן לברית בדרום הארץ בתקופה בה היו טילים ורקטות רבות מאת הערבים, מי מותר לו להסתכן או לא. ושאל לגיסו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיבו דבלאו הכי דרשו חז"ל בגיטין (נז, ב) כי עליך הורגנו כל היום - זו מילה. וכדפירש"י דזימנין דמיית. וא"כ כל מילה זה סכנה, אז אפשר לו למוהל להכניס עצמו לסכנה ולילך למול [ודברי החת"ס יו"ד סי' רנה בזה ידועים, עיי"ש].
והנה צ"ע דלכאו' כל מילה זה רק חשש סכנה, דזימנין דמיית, ובזה מותר. אבל במקום שזה סכנ"פ ממש, כגון שיש עשרות-עשרות רקטות וטילים מדי יום, איך שרי לסכן עצמו עבור מצוות מילה, דלא מצאנו בשום מקום דמותר למסור נפש על מצות מילה - לבד מג' עבירות. וכנ' כוונת הגרח"ק בגוונא דלא שכיח סכנתא ממש, ורק חשש סכנה, ובזה חידש דשרי עבור מצות מילה - דנאמר עליה "הורגנו כל היום".