שיטת הרשב"א לעומת שיטת הרמב"ם בשילוח הקן

[סליחות]

הרשב"א בשו"ת כתב לחדש שלא מברכים על שילוח הקן כיון שזה מצווה הבאה בעבירה (לאו הניתק לעשה). יש מהראשונים (כמו הראב"ד והרוקח ועוד) שחולקים וכתבו שמברכים על שילוח הקן.

הרמב"ם בפירוש המשניות כותב (בגירסת הדפוסים בש"ס)

לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו אלא אם לא קיים העשה שבו כגון מה שאמרה תורה לא תקח האם על הבנים הוא לאו ואם עבר ולקח כאחד אמרה שלח תשלח את האם וזה מצות עשה וכשישלח האם אינו חייב מלקות ולפיכך אינו חייב מלקות על לקיחתם כאחד לפי שיוכל לשלח האם ויקיים העשה

ובתרגום ר"י קאפח

לאו שנתק לעשה אין לוקין עליו אלא אם לא קיים עשה שבו, כגון אמרו יתעלה לא תקח האם על הבנים, הרי זה לאו, ואם עבר ולקחם כולם אמר שלח תשלח את האם, וזה עשה, וכל זמן שישלח את האם אינו חייב מלקות, ולפיכך אינו חייב מלקות בעת לקיחתם יחד שהרי יכול לשלח את האם ויקיים את העשה.

1. למה הרמב"ם מדגיש שוב ושוב שמדובר באופן שלקח אותם יחד? הרי לכאורה גם אם לקח האם בלבד הוא עובר על לאו!

2. האם הרשב"א והרמב"ם עומדים בשיטה אחת בזה שמדובר במצווה הבאה בעבירה? לכאורה משמע מפירוש המשניות שדוקא אם הוא מתכוון לקחת את שניהם הוא עובר בלאו, ואז אולי לא שייך לומר על זה מצווה הבאה בעבירה אם לוקח רק את האם.

[הגהמ]

א. ממה שכתב הרמב"ם בפיה"מ מכות (וכ"כ בסה"מ שורש ו ולאוין שו והל' שחיטה פי"ג והל' סנהדרין פי"ח) שהוא לאו הניתק לעשה אין שום הכרח, שכבר במשנה חולין (קמא.) נאמר שהוא לאו שיש בו קום עשה, וכמובן שגם החולקים על הרשב"א צריכים להתמודד עם זה. ואמנם משמעות דבריו בכל המקומות, ובפרט בהקדמת הל' שחיטה ("הלכות שחיטה יש בכללן חמש מצות שלש מצות עשה ושתים מצות לא תעשה וזה הוא פרטן... (ד) שלא ליקח האם על הבנים (ה) לשלח האם אם לקחה על הבנים)", שלא נאמר 'שלח תשלח' כמצוה לבד כי אם כתיקון הלאו של 'לא תקח', וזה אכן עולה בקנה אחד עם המובא בשו"ת הרשב"א (וכן ראיתי להרב משנת יעקב על הרמב"ם הל' שחיטה יג:א, אלא שהוא סבר שזה סותר מה שמנה הרמב"ם מצות שלח תשלח כמצוה בפנ"ע בסה"מ עשה קמח, ואמנם לאור דברי הרמב"ם בשורש ו איני יודע מאי סתירה איכא).

ב. גם בסה"מ (לאוין שו) משתמע מדברי הרמב"ם שהאיסור הוא לקחת כל הקן בכללותו, ואולי כתב כן בהשראת פשוטו של מקרא ש'אם על הבנים' פירושו 'עם הבנים' כמו שתרגם רס"ג וכפירוש החזקוני (כמובן הביטוי בפר' וישלח 'פן יבא והכני אם על בנים'), וראה בזה בס' הכתב והקבלה, ושם ציין לד' החכם צבי שהעלה כן לדינא, ואמנם בהל' שחיטה ביאר הרמב"ם להדיא "לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו", וצ"ב.

[סליחות]

יישר כוח על הרצאת הדברים היפים שכתב כת"ר.
א. בעניין מ"ש על הכתיבה בהשראת פשוטו של מקרא, הדברים קשים לי מאוד להבנה. ואולי סברו שכך הוא מעיקר הדין? אולי בסה"מ לרס"ג שיצ"ל לאחרונה יש גילוי מילתא?

ב. גם מ"ש מהל' שחיטה "לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו", לא זכיתי להבין איזו ראיה יש מכאן שדעתו היא שהאיסור הוא דוקא לקחת את האם ולא 'על הבנים' כדבריו המפורשים בפיה"מ מכות ובסה"מ וכרס"ג וכחכ"צ שהביא כת"ר.

[הגהמ]

א. ר"ל שיתכן שבספריו הקודמים - פיה"מ וסה"מ - הגדיר הרמב"ם את המצוה כמשמעותה הפשוטה בכתובים מכיון שלא נתפרש להדיא אחרת בדברי רז"ל, אבל שכשבא לפסוק את ההלכה במשנה תורה הכריע (אולי ע"פ הסוגיא דנטלה על מנת לשלח) שיש איסור בלקיחת האם לבדה.

איסור זה לא מופיע בחלקים הנמצאים של סה"מ לרס"ג, ובאזהרות לא הביא לעשה דשלח תשלח ועי' להגריי"פ (ל"ת קלז, ח"ד עמ' קצט ואילך בהוצאת המאור) שהאריך בזה ופלפל בשיטת הרשב"א והרמב"ם כידו הטובה והמלאה.

ב. סבור הייתי ש"לא אסרה תורה אלא לצוד אותה" משמע שאסרה התורה לקיחת האם לבדה.