דרשו חז"ל בפסחים: הניחא למאן דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למאן דאמר לאו כממון דמי מאי איכא למימר שאני הכא דאמר לא ימצא .
ובבכורות נב: ואינו נוטל בשבח דכתיב (דברים כא, יז) בכל אשר ימצא לו ולא בראוי כבמוחזק. ע"כ.
"ימצא" פירושו מציאות חזקה או קלושה? לגבי חמץ דרשינן שאפילו בעלות חלשה של גורם לממון חשובה הימצאות, ולגבי ירושה דרשינן שרק בעלות חזקה נחשבת להימצאות.