בראש התנצלות. אפשר שזהו סיפור הקורה אחת לכמה שנים. אך לי המספר תיאר, שזה קרה השבוע.
וכדלהלן:
חופה ירושלמית במסתרים. החתן כבר מוכן ואפי' שירת 'מי אדיר' כבר נישאה.
ולפתע מתגלה, "אין טבעת' בלעתה האדמה. בוקה ומבולקה תחת החופה.
אחת הנשים מן הצד הודיעה: אני מוכנה למכור את טבעתי.
מיד מן דהוא הביא לחתן מטבע מחצית השקל [השווה יותר מפרוטה],
ובכך החתן קנה הטבעת מיד אותה אשה. ואח"כ קידש בזה כלתו.
והכל שריר וקיים?
א. האם אשה יכולה למכור תכשיטיה, ללא הסכמת הבעל
וברור שיש לחלק בין טבעת קידושין לשאר תכשיטים.
1. שהרי שאר תכשיטיה ניתנו לה כמתנה כדי להתנאות [ולכן בגירושין או אלמנה, שמין או מחזירין]
2. טבעת הקידושין, לכאורה הוקנתה לגמרי לאשה, שבזה הרי קידשה. [אך עדיין יש בזה 'פירות' לבעל]
ב. משום דין אונאה. [אך בזה י"ל שאין דין אונאה כמרגליות שרוצה לזווגן, או משום שהמוכר הרי אוזיל מדעתו].
ג. על הצד שיכולה למכור ללא רשות הבעל, האם יש לאותה אשה, גמירות דעת מליאה או רק כדי למנוע בושה
[הרי אפשר בדעתה שאח"כ החתן יחזיר לה הטבעת לכשימצא הטבעת המקורית.
זה ברור, שהמובחר בכאלו אירועים, שאחת הנשים [עדיפות למחותנת, שיש לה גמירות דעת מליאה]
תתן טבעתה במתנה ע"מ להחזיר לחתן [או שתשאיל זאת כדי לצאת בקידושין כדין אתרוג],
רק בזה יש המחלוקת עם שיטת העיטור, אם אפשר להחזיר דמֵיהם, וע"כ תאמר "מתנה על מנת להחזיר הן ודמיהם".
[ולהבא יש לדעת, ש'מסדר-קידושין' אינו כיבוד כסנדקאות אלא רק לאחד שיודע 'טיב' גיטין וקידושין..]