יאיר1 כתב:מי יכול להסביר לי מה כתוב כאן
לכאורה מדובר בטעות סופר וצ"ל "והיינו שגם בדבר חריף שאינו בן יומו הוי נטל"פ ואין צריך כדי נטילה".(כן הוא בעין יצחק ח"ג עמוד תעג שהוא מקור הדברים - המבוא לאיסור והיתר חלק ב' שנזכר הועבר לשם)
ומה שנכתב כאן בילקוט יוסף בטעות הועתק שורה לפני כן מדעת היש אומרים.
אלא שלא נכון לכתוב את ה"היינו" מבלי הבאת הי"א שהם מצריכים נטילה גם באינו בן יומו. וכנראה שנשמטה גם דעת הי"א והיה צריך להיות כתוב כך:
"צנון או סלק שחתכם בסכין של בשר בן יומו, אסור לאוכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. וי"א שה"ה לאינו בן יומו והוא מקונח [צריך כדי נטילת מקום] והיינו שלדעת הסתם גם בדבר חריף אם אינו בן יומו צריך כדי נטילת מקום."
או שאם לא רצו לכתוב דעת הי"א כלל כי לדעתו הלכה כסתם לגמרי היה צ"ל כתוב כך:
"צנון או סלק שחתכם בסכין של בשר בן יומו, אסור לאוכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה.ובאינו בן יומו אף בדבר חריף אין צריך נטילת מקום כי הוא נותן טעם לפגם"
ועל כל פנים במקור הדברים הוא על נכון.
וייש"כ.