שאלני ת"ח א' היום על דברי השו"ע או"ח סי' שכה סי"ב בנוגע לגוי שעשה מלאכה בשבת "אע"פ שאינו מכירו ( - דהיינו הגוי את ישראל), אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה, או אפילו אם אינו אומר כן אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה וכו' אסור".
ומבואר בל' השו"ע שהגוי נאמן בדבריו לומר שבשביל ישרל עשה. ועוד מבואר שאמירתו מכריעה יותר ממעשיו (שכ' "אפילו אם אינו אומר"). ולכא' אין אמירת הגוי מורידה ומעלה אצלנו כלל שהרי "למדו לשונם דבר שקר" עד כאן דבריו.
ולי הק' הוקשה עוד יותר שהרי מבואר ביו"ד סי' טז בב"י ובשו"ע ב' הרשב"א שאם קנו מגוי שתי בהמות ואח"כ הסיח לפי תומו שהן אב ובנו אינו נאמן ומותרים בשחיטה ביום אחד וכן מבואר שם בסי' קיח ב' שבה"ל שגוי האומר שהשליך חֵלֶב לקדירה אינו נאמן. הרי לן שאף בדאורייתא אין נאמן להחמיר עלינו ודבריו ל"ח אפי' ספק ובשבת קיל טפי דאיסור הנאה ממלאכת הגוי מדרבנן.
ומאן דחכים ומסבר ליה להא מילתא מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא (בלנ"ד ולכשיפתח לאחר הקורונה...)