הוה אמינא כתב:אתם אפילו שוגגין ואפילו מוטעין נלמד מדרשה ולא מסברא, ורק לגבי קידוש החודש.
ואם היה הדין נפסק ע"פ בי"ד אפי' במוטעין לא היה רבי שמעון בן שטח משתטח על קברו של אותו עד זומם שנהרג ע"פ הסנהדרין בטעות.
פשוט לענ"ד שעד שקר שהולך לסקול אדם ע"פ עדותו השקרית ושבי"ד הכריעו כך ואין מקבלים חזרץו מדין כיון שהגיד - הוא רוצח. ובכה"ג יהרג ואל יעבור.
קודם כל היה זה יהודה בן טבאי שהשתטח על קברו של ההרוג ששמעון בן שטח גילה לו את טעותו בהריגת עד זה.
חוץ מזה שם ההרוג נהרג בטעות דינית, היינו שמבחינת הדין לא היה צריך להרוג עד זה.
כאן אנו מדברים באופן שבית הדין לא טעה בפסיקה אלא שבעובדות יש אנשים, הנידון או העדים שיודעים שהעובדות לא היו כפי שהועדו.
באופן זה אני טוען שברור שפסקם של בית הדין חייב להתקיים כי אלו סדרי הדין שהתורה קבעה.
אין זה ענין כלל לדרשה שלגבי עדות החודש.