- רסג לגבי שח קודם ביטול.jpeg (31.11 KiB) נצפה 245 פעמים
לגבי מתי חוזר ומברך, לשון הרס"ג צ"ב. פותח בשח "בין ברכה לבדיקה" ומשמע שהכוונה (כדעת בן הרס"ג רבי דוסא, וכן הראשונים רא"ש וריטב"א) ששח קודם שהתחיל לבדוק, וממשיך "בין ברכה לביטול" שהוא אחרי הבדיקה כולה. וא"כ לכאורה סותר דברי עצמו בתרתי: א. תחילה תלה בבדיקה ולבסוף בביטול. ב. תחילה משמע רק אם שח קודם שהתחיל לבדוק, וכעת אפילו אם שח בסוף הבדיקה, וכל שכן באמצעה.
וי"ל שבירור דברי הרס"ג הוא, שאין להפסיק בין הברכה [שהיא "על ביעור"] לתחילת הביעור. אלא שביעור חמץ מתקיים או/גם בבדיקה וביעור או/גם בביטול [וכמש"כ הרמב"ם ועוד ואכמ"ל]. ממילא כל שהתחיל בביעור באחד משני האופנים הללו אחר הברכה – אינו חוזר ומברך [ולא חולק על דברי רבי דוסא בנו ועל הראשונים]. וכוונתו בסוף דבריו הוא שמי שתחילה מבטל ואח"כ בודק [ולא משנה מאיזו סיבה עשה כן] אזי אצלו הקפידא היא שלא ישיח בין ברכה לביטול, ואם שח בין ברכה לביטול – חוזר ומברך. [כי בירך על ביעור – ושח קודם שהתחיל בביעור משום סוג].
ושיעור כלל דברי הרס"ג כאן כך הוא: הא ודאי שלכתחילה אין להפסיק ולשוח עד שיסיים כל הבדיקה וכל הביטול. ומטעם שכתבו הגאונים שלא יסיח דעתו מהם אלא יתן לבו ודעתו לבדיקה וביטול ויבדוק ויבטל כמו שצריך. וסדר הדברים הראוי הוא שיבדוק ואח"כ יבטל. ע"כ הם שני המשפטים הראשונים של רס"ג [מ"האי מאן" עד "יצא"] וכן המשפט "ואין להפסיק עד שיבטל". זוהי ההנהגה הראויה ולכתחילה כך יש לעשות.
אבל כלפי "חוזר ומברך" בהפסיק – אומר רס"ג שזה רק אם שח בין ברכה לתחילת ביעור, דהיינו "בין ברכה לבדיקה" או "בין ברכה לביטול". רק בכה"ג חוזר על הברכה.
ודוק שרק בשני המשפטים האלה כותב "ואם שח", אבל במשפט שאומר לא להפסיק עד שיבטל [דהיינו לכתחילה כנ"ל] כותב לשון אחר "ואין להפסיק", ומשמע שהמשפט הבא "ואם שח בין ברכה לביטול" אינו מדבר על אותו ציור כמו המשפט שלפניו, אלא כמש"כ ש"ואם שח בין ברכה לביטול" היינו במי שמבטל תחילה ואח"כ בודק [והוא כעין מש"כ לפני כן "ואם שח בין ברכה לבדיקה"], והמשפט "ואין להפסיק עד שיבטל" קאי על מי שעושה כמו שכותב הרס"ג שצריך לעשות, לבדוק ואח"כ לבטל [ועל כה"ג לא אמר שאם שח קודם הביטול חוזר ומברך, ולא ע"ז קאי המשפט האחרון].
כן נ"ל לבאר דבריו. אשמח למ"מ בזה ו/או לחוו"ד.