אוהב אוצר כתב:מקורות,אין תחת ידי.אולם מה שידוע לי ע"פ גדולי ישראל, שכל מי שנהרג רק עקב היותו יהודי, גם זה בכלל קדוש ה' ויש היכל למעלה בשמיים ש'מופקד' עליו ר' עקיבא ומקבל את כל נשמות אלו לשם, וממילא, לא צריך 'לכוון' לכך.
[ברור שכל מי שמסר נפשו בעד שמירת התורה והמצוות הוא בכלל זה]
שאלתי היתה על מי שלא מסר עצמו, רק הרגוהו ואפילו בעל כרחו או עכ"פ בלא שיודע על כך.
ובכן מה שציינת לר' עקיבא וכו', גם אני יודע שכך מקובל, ושמעתי על אחד מגדו"י שבבואו לנחם אבלים לפעמים מוצא לנחמם בדרך זו שאם מת ביד עכו"ם, אשרי חלקו, והיה מקרה של חולה ששהה בבית חולים מסויים בחו"ל, והיה מונשם, ולפתע הודיעו שנפטר, ואמר ע"ז אותו גדול, שיש בהנפטר המעלה ש'מת ביד עכו"ם', כי קרוב לודאי שאחות גויה הוציאה ההנשמה... (ולכאורה י"ל שדוקא אם האחות הוציאה ההנשמה בגלל היותו יהודי ולא בגלל שלפי החוק שם אולי מותר המתת חסד או מטעם אחר).
ואכן עשיתי חיפוש באוצר והגעתי לזוהר בראשית ל"ח ב' בענין ז' היכלות ושם אכן נזכר שבהיכל הרביעי כל מי שמת ביד עכו"ם, "בהיכלא רביעאה ותמן כל אינון אבלי ציון וירושלם וכל אינון קטולי דשאר עמין עעכו"ם...", ובהמשך שם מובא גם ענין הפורפירא, "וכדין פורפירא לביש ותמן חקיקין ורשימין כל אינון קטולי דשאר עמין עעכו"ם בההוא פורפירא וסליק ההוא פורפירא לעילא ואתחקק תמן גו פורפירא עלאה דמלכא, וקודשא בריך הוא זמין לאלבשא ההוא פורפירא ולמידן עמין דכתיב (תהלים ק"י) ידין בגוים מלא גויות...", עי"ש כל הענין.
ולכאורה משמע שכל הנהרג בידי עכו"ם מחמת היותו ישראל הוא בכלל זה, ויתכן אפילו לא ידע שהולכים להורגו, אלא עצם מה שמת ביד עכו"ם, זה אולי המקור, אבל באמת שעדיין אינו מוכרח, דשמא מיירי באותם שידעו שהולכים למות ואפי' ניסו לברוח מ"מ היה להם בחירה וידיעה שיתכן וימותו תיכף בגלל היותם יהודים וסגי בכוונה זו אבל מי שישן או קטן בלא דעת מנלן?
ואגב מצאתי גם בילקו"ש תהלים רמז תרמ"ג: "כי דורש דמים אותם זכר, כשיבא הקב"ה לתבוע דמו של רבי עקיבא הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו לא שכח צעקת ענוים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו"א ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה וכו' ...מהו לא שכח צעקת ענוים רבי אבהו בשם רבי אלעזר אומר כל צדיק וצדיק שעובדי אלילים הורגין אותן כביכול הקב"ה כותב בפורפירא שלו שנאמר ידין גוים מלא גויות, והקב"ה אומר להם למה הרגת פלוני ופלוני והם כופרים ואומרים להקב"ה לא הרגנום, מה הקב"ה עושה, מוציא פורפירא שלו ודנן ונותן איפופסין, הוי לא שכח צעקת ענוים".
הנה בעיקרי הדברים כתוב לכאו' דדוקא 'כל צדיק וצדיק' וכו', אבל מאידך בראש הדברים נאמר "אינו שוכח דמן של ישראל מיד העו"א, ולא דם צדיקים שנהרגו בימי גזרה", משמע שהם ב' עניינים שונים, א', סתם ישראל ביד עכו"ם, וב', צדיקים בימי גזירה, דהיינו שבעת גזירה כל מי שמת בגלל שלא עבר על ההלכה, נקרא צדיק, אבל שוב, עדיין אין מפורש שסתם ישראל מיירי בגם בלא שמסר עצמו, או עכ"פ בלא שהיה מודע לכך שבאו להורגו, וצ"ע.
ולכאורה צריך לחלק נידון דידן, בין מצוות קידוש ה', שזה מעשה מצוה ככל המצוות, וא"כ בזה לכאורה צריך מינימום של הכרה וידיעה, אפי' נימא שמצוות א"צ כוונה, לבין היכא שאינו בר דעת לכוין כלל, שאמנם אולי לא קיים מצוות קידוש ה' בפועל, אבל יש בו 'מעלה' שמת מחמת היותו ישראל, והוא ענין בפני עצמו. - ואולי יש לדון אם לדמות למילה ופדיון, שנעשה בקטן בלא ידיעתו, דהגם שלא נחשב שהוא ממש קיים המצוה, רק אביו, אבל מעלת מהול ופדוי מלווה אותו ומחשיבה אותו כבעל מצוה ויש מזה לכל אחד תועלת לעצמו לנצח והרי סו"ס נתקיים בגופו המצוה וכך היא צורתה, וצ"ע.
(ואגב בזוהר שם איתא "בהיכלא תליתאה ותמן כל אינון בני מרעין וכאבין יתיר וכל אינון דרדקי דבי רבן דלא אשלימו יומין" והנה זה נוגע יותר לנידון דידן, דלכאורה יל"ע למה נקט דוקא דרדקי דבי רבן ולא סתם תינוקות שלא השלימו זמנם, שלכאורה לא נזכרו גם בשאר היכלות, והיכן מקומם? ומשמע שלדעת הזוהר קטן בן עוה"ב דוקא משעה שסיפר ולא משעה שנולד?)
וכעת ראיתי בקובץ ישורון י"ח (יש באוצר) מאמר ארוך מאת הר' מ. אדלר י-ם עמ' תשמ"ח שדן בכל הענין לפרטי פרטים ובארוכה, ולפו"ר נראה שמסקנתו ג"כ שאין מקור ברור שאם נהרג בידי עכו"ם בלא שמסר עצמו לכך, שקיים בפועל מצוות קידוש ה', רק יתכן שיש בו 'מעלה' שנקרא 'קדוש', ודמיו חקוקין בפורפירא וכו' כנ"ל, והיינו אם נפרש דברי הזוהר הנ"ל שאפילו בלא ידיעה הוא בכלל זה.
ומעתה לענין התנוקות שהושלכו ליאור, לכאורה סגי במה שיהיו חקוקין בפורפירא של הקב"ה, דמשמע בזוהר שיש להם עוה"ב ממש, א"כ שפיר יל"פ הגמ' על דרך זו שגזירת עמרם קשה שהיא גם לעוה"ב, ותו אין ראיה למ"ד דמשעה שנולד כבר הוא בן עוה"ב.
ואשמח לקבל עוד מאת הקוראים שליט"א.