https://ask-dh.org/%D7%A9%D7%91%D7%AA/% ... AA/#_ftn51הסתכלות בנרות ובכוס
לד. כשמתחיל לקדש – צריך להסתכל בנרות השבת, ובשעת הקידוש – צריך להסתכל בכוס הברכה[49], וכן השומעים לא יסיחו דעתם מן הכוס[50].
הסתכלות ביין
לה. כתב מרן בעל ה"בן איש חי"[51] שמנהגו להסתכל לתוך הכוס בעת שאוחזו בידו, לראות את הפרצוף ואת המצח ביין, ולכוון ש'מצח' בגימטריא 'הצלחה'.
[49] רמ"א (סי' רע"א סעי' י') כתב: "וכשמתחיל (לעשות קידוש) – יתן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש – בכוס של ברכה", והטעם הביא המשנ"ב (שם ס"ק מ"ט): "שלא יסיח דעתו".
ובדרכי משה הביא רמז לחשיבות ההסתכלות בנרות, משום שמבואר בגמרא (ברכות מ"ג ע"ב, שבת קי"ג ע"ב) שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, וצריך להסתכל על שתי נרות של "זכור" ו"שמור" (אעפ"י שיש עוד נרות), ונ"ר בגימטריא – 250, הרי 2 נרות יוצא 500.
וכאמור בגמרא שאסור לפסוע פסיעה גסה כי היא נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיני האדם רח"ל. ושם כתב רש"י שמאור העיניים חוזר ב"קידושא דבי שמשי", כששותה מהיין של הקידוש. ויש לשים לב, ליל שבת נקרא או: ליל שבת או: בי שמשי, ולא כמו הטועים ומטעים שקוראים לו: ליל שישי (ועיין רש"י שבת פ"ו ע"ב וכתובות ק"ג ע"א).
ורב נטרונאי גאון כתב שמקדשים בבית הכנסת כדי שכל אחד יקח מהיין וישים בתוך עיניו, כדי שיחזור לו מאור עיניו, לא כפירוש רש"י הנ"ל. והאבי עזרי – הראבי"ה כתב, אם זה הטעם, תעשה זאת בבית, בשביל מה צריך לקדש בבית הכנסת? (ועיין תוס' שם) והטור (סי' רס"ט) כתב גם כן שמקדשין בבית הכנסת כדי שישימו בעין. וקשה: הרי כתב השו"ע שאסור לרפא את העין בשבת! אלא ישימו על גבי העין ולא בתוך העין ממש (ועיין שם בב"י ובכה"ח סי' רס"ט ס"ק ו').
אם כי יש לציין: שמדובר ב"סגולה" לראייה אבל אם יש לאדם מחלה בעיניים או כאבים – מותר לו לשים טיפות או משחה, כי הגמ' אומרת שכאב העיניים משפיע חלילה על הלב וזה מסוכן. ועיין שו"ע (סי' שכ"ח סעי' ט') שאם יש כאב או שותתות דם או דמעות עם כאב וכו' – מחללין שבת, ואילו בסע' כ' כתוב: אין נותנים יין לתוך העין וכו'.
עכ"פ אף שהרמ"א פסק כאמור: "וכשמתחיל לעשות קידוש – יתן עיניו בנרות, ובשעת הקידוש – בכוס של ברכה", כבר כתב המשנ"ב (שם ס"ק מ"ח) שאין נוהגים בזה (האשכנזים). ועיין לקמן בדברי האריז"ל.
ועוד כתב הרמ"א (עיין סי' קפ"ג סעי' ד') שאין לקדש על בקבוק אלא על כוס, משום שצריך להסתכל על היין. ולכאורה לפי זה, המקדשים על כוס כסף או זהב משום: "זה אלי ואנוהו", ובכוס זו, לא ניתן (לאחרים) לראות את היין, וצריך לכאורה לקדש רק על כוס זכוכית שקופה!
אלא, אפשר שהמקדש הוא כמו "שליח ציבור" להסתכל ביין, או שהמסובין יתנו עיניהם ביין לכשיטעמו ממנו בסוף הקידוש. ועיין במשנ"ב (סי' קפ"ג ס"ק ח"י) שהאחרונים חולקים וסוברים שעיקר הדין ליתן עיניו "בכוס" ולא ביין, עיי"ש. וכ"כ כה"ח ((פלאג'י) ס"ק כ"ד) ושו"ע הרב (סי' קפ"ג סעי' ט').
[50] הגמ' ברכות (נ"א ע"ב) אומרת כמה דברים שאדם צריך ליזהר בכוס של ברכה, ואומר הגאון מוילנא (סי' רצ"ו על סעי' א') שכוס של ברכה אינו רק כוס של ברכת המזון אלא כולל גם כוס של קידוש והבדלה, וכלשונו: "והוא הדין לכל הטעון כוס, כולם נקראים כוס של ברכה, וכמ"ש בסי' רע"א ס"י".
בין הדברים שאדם צריך ליזהר בכוס של ברכה, הגמרא אומרת שאדם צריך ליתן עיניו בו, היינו, בכוס של ברכה, והגמ' אומרת שהנימוק: "כי היכי דלא ניסח דעתיה", וא"כ, היינו לא רק המברך אלא גם השומע. המברך לכאורה כיון שמברך בודאי שלא יסיח את דעתו, אלא שפעמים אדם רגיל לברך, והלשון והפה שלו עובדים, אבל המחשבה שלו, לא עובדת, ולכן צריך שישים דעתו בכוס בכדי שיכוון, וכל שכן וקל וחומר לאותם ששומעים, וכמו שכתב הטור בסימן רצ"ט ומובא במגן אברהם בסימן רצ"ו, שגם אלה שעונים אמן גם הם צריכים לכוון.
כתב בבן איש חי (ש"ש פרשת ויצא סעי' ט"ז) בענין ההבדלה (ונכון לומר זאת גם בענין הקידוש), שכל אותם ששליח ציבור מוציא אותם ידי חובה, יתנו עיניהם בכוס בשעת ברכה ולא יזוזו ממקומם עד שיגמור השליח ציבור ברכת המבדיל כולה, ולא כמו אותם בורים אשר דרכם להשמט אנה ואנה פונים ללכת לצאת, זה פונה ללבוש מעילו, זה פונה לחפש את בנו, זה מדבר עם חברו, נמצא מסירים דעתם מעיקר ברכת ההבדלה ואין שומעים אותה כולה". וכך נפסקה ההלכה בשלושה מקומות, השו"ע כתב (סי' קפ"ג סעי' ד'): "ונותן בו עיניו שלא יסיח דעתו'. וכן כותב הרמ"א (סי' רע"א סעי' י') שבשעת קידוש – יתן עיניו בכוס הקידוש, וכן כתב (סי' רצ"ו סעי' א'): "ובשעת ההבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ג'): יתנו עיניהם בכוס – המבדיל והשומעים אלה שעונים אמן, בכדי שלא יסיחו את דעתם, כולם יתנו עיניהם בכוס ובנר, וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק ח') ששניהם צריכים לשים עיניהם בכוס, והטעם כמו שהגמ' אומרת, שלא יסיח את דעתו.
[51] בא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' כ"ט). לפי המקובלים, אדם נכנס לביתו בערב שבת בשמחה ואומר: "שבת שלום" ומסתכל על הנרות, ובזמן הקידוש כשאומר יום השישי – יסתכל בכוס, ואת הכוס ישים לנגד הנרות שתהיה מבריקה (ויזהר מהטיית הנר), ויסתכל ביין, כדי שיראה בו כבמראה את המצח והעיניים, ואינו צריך לשים יין על עיניו (ועיי"ש מה שעוד צריך לכוון, בא"ח שם. ועיין כה"ח סי' רס"ב ס"ק ז').