חפץ דעת כתב:שאלת חושן משפט:
מעשה בכמה שותפים לשכירות דירה שהגיע זמן תשלום שכירותם לבעל הבית,
חלק מהשותפים העבירו את דמי השכירות לשלושת החודשים הבאים, סכום שביחס למצבם הכלכלי הוא גבוה מאוד, למי שבאופן כללי מתקשר עם בעל הבית מבין חברי הדירה.
בלילה השני להעברת הכסף נכנס גנב לדירה דרך הדלת שרגילה להיות פתוחה וגנב את הכסף מכיס מכנסיו של השומר.
באיזור זה כבר התרחשו גניבות בהיות אנשים על משכבם.
הנקודות שהועלו לדיון:
א. לכאורה אין הוא שליח קבלה של המשכיר אלא שליח הולכה.
טענות השומר:
ב. אין טענה על כך שלא נעל הדלת משום שהבא אחריו היה פותחה ומשאירה פתוחה.
ג. טוען שהיה ראוי להשאירה בכיס מפני שהיה עתיד למחרת בערב להעביר את הכסף.
ד. טוען שחברי הדירה ידעו שבכך שמירתו.
ה. טוען שגם אם יחוייב יוכל להשביע אותם שלא ידעו שבכך שמירתו.
טענות המפקידים:
ו. אע"פ שלא היה מועיל לו לנעול את הדלת פשיעה היא לשים במקום הראשון שיחפש הגנב ככל שהדלת פתוחה.
ז. באופן כללי להשאיר כסף בכיס הוא פשיעה משום אבידה וע"כ הוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
ח. על כל פנים יחוייב שבועה.
ט. להשאיר סכום כסף גבוה בדירת שותפים שלא בני משק בית אחד היא פשיעה בכל גווני.
אשמח להתייחסות לנקודות הללו ובאם יש עוד נקודות שלא הועלו אשמח להעלאתם.
א. מסכים להנחה זאת, וע"כ התובעים הם השוכרים האחרים ולא המשכיר (שהוא יש לו תביעה על כאו"א מהשוכרים כפי גובה דמי השכירות וכו').
ב. אכן הפשיעה הזאת משותפת לכולם.
ג. לאו דווקא. וכפי שהזכיר א' המגיבים לעיל - הוא היה יכול לשמור את הכסף במקום אחר, כגון בבגדים שבהם הוא ישן, או מתחת לכרית שלו וכיו"ב. וראו דברי הגמרא והפוסקים על אופן הולכת כסף בדרך - שצריך שיהיה דווקא לפניו ולא לאחריו וכו'.
ד. אם הם ידעו ומחלו - אכן כל תנאי שבממון קיים, ואינם יכולים לתבעו. ואם הם ידעו ושתקו מכיוון שהאחריות מוטלת עליו - יכולים לתבעו.
ה. אם הוא טוען בוודאי שהם מחלו והם מכחישים את דבריו - כותב הרמב"ם שהוא חייב על זה שבועה דאורייתא בגלגול שבועה משבועת השומרים. ואם הוא עצמו מסופק האם שתיקתם נחשבת כמחילה או לא וכיו"ב - יש מקום לומר שהוא חייב, כי הוא מחויב בשבועת השומרים "שלא פשע בה", ואינו יכול לישבע מפני הספק. ויש לעיין בזה היטב. ובדרך כלל רגילים בתי-הדין בדורותינו לעשות פשרה במקרה של חיובי שבועה.
ו,ז - אכן הם צודקים, אלא אם כן מחלו כדלעיל.
ח. אם הם לא ידעו את האמת - הוא חייב שבועה. אבל אם הם ידעו את המציאות שלא מפיו - לכאורה אינו חייב שבועה דאורייתא (ואז משתנה הדין לדעיל סעיף ה'), כי לא באה השבועה אלא לברר את
המציאות כאשר יש מחלוקת בין בעלי הדין.
ט. תלוי מי הם האנשים וכו'. ובושה וחרפה לאנשים שאומרים על עצמם שזוהי פשיעה להשאיר כסף בפניהם... ועכ"פ כבר אמרנו לעיל שאין ספק שפשע בה (עכ"פ לענין אבדה), ועיקר הספק הוא האם הם מחלו.