'וכיצד אמרו שירה... ותינוק שמט דד מפיו'

[נוטר הכרמים]

איתא בסוטה יז:

וכיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו.

ונראה לבאר, דהנה בברכות ג,א איתא

שלש משמרות הוי הלילה... שלישית תינוק יונק משדי אמו

. וכאן הרי היה הנס באשמורת הבוקר - לפנות בקר, ובאותה שעה התינוק יונק, ושפיר 'תינוק שמט דד מפיו'.

[לייטנר]

הרי לא תאמר שגם אשה סיפרה עם בעלה בקריעת ים סוף...

[נוטר הכרמים]

הרי לא תאמר שגם אשה סיפרה עם בעלה בקריעת ים סוף...

נו, אקשיא.

אני מקוה שזה לא לגלוג או זלזול בדברי חז"ל שמפורש בהם שהתינוקות ינקו, ואילו שהנשים מספרות לא כתוב..., ולכן גם אני לא יאמר זאת מעצמי. [מסתבר שגם לא הלכו בערבוביא, וד"ל].

[אגב, כידוע במשמעות 'סיפור' זה כמה שיטות, ולא כאן המקום].

[לייטנר]

ח"ו, אין כאן לגלוג על דברי חז"ל שתינוק ינק, ואם לא היו אומרים את זה לא היית מנחש שתינוק יינק מאמו בדרכו הארוכה בהליכה לילית?!

בוודאי שהתכוונתי לשיטות ביחס ל'סיפור'.

כלל לא היה קושי שהיה נראה לבאר, ובנוסף לא נראה שההוספה ביארה עניין כלשהו.

[חכם באשי]

נוטר,
הרי הגמ' בברכות שם הסתפקה אם זה סימנים לתחילת המשמר או לסוף המשמר, ויש שם שני תירוצים. ולאחד מהם - הווארט שלך לא מסתדר. ודוק.

[נוטר הכרמים]

ח"ו, אין כאן לגלוג על דברי חז"ל שתינוק ינק, ואם לא היו אומרים את זה לא היית מנחש שתינוק יינק מאמו בדרכו הארוכה בהליכה לילית?!

כלל לא היה קושי שהיה נראה לבאר, ובנוסף לא נראה שההוספה ביארה עניין כלשהו.

לא היה קושי גדול, ההוספה ביארה את העיתוי המדויק.

הציניות והקנטרנות ודאי לא מוסיפים כאן מאומה.

[לייטנר]

ח"ו, אין כאן לגלוג על דברי חז"ל שתינוק ינק, ואם לא היו אומרים את זה לא היית מנחש שתינוק יינק מאמו בדרכו הארוכה בהליכה לילית?!

כלל לא היה קושי שהיה נראה לבאר, ובנוסף לא נראה שההוספה ביארה עניין כלשהו.

לא היה קושי גדול, ההוספה ביארה את העיתוי המדויק.

הציניות והקנטרנות ודאי לא מוסיפים כאן מאומה.

אתה באמת ובתמים מנסה להשוות בין מצב נורמטיבי של תינוק הישן בבית ומתעורר לינוק לקראת הבוקר, לתינוק הצמוד לאמו במנוסה קדחתנית ומבוהלת?!

[היא שיחתי]

ענני הכבוד לא נשאו אותם בשלב זה? התינוק לכאו' יכל לינוק במרגוע

[אוהב אוצר]

איני מבין על מה הלומד'ס כאן, המדרש לא בא ללמדינו באיזו שעה היתה קריעת ים סוף, בסה"כ רצו חז"ל להראות שאף תינוקות שיונקים, [וכידוע תינוק שיונק הוא כולו 'שקוע' באכילה]
אמרו שירה.

[היא שיחתי]

פותח האשכול סך הכל ניסה להראות שדברי חז"ל תואמים בב' המקומות
מכאן ואילך לדוש בדברים בלא מובאות חדשות הרי זה מיותר לחלוטין
הרוצה יקבל שאינו רוצה לא יקבל

[שבטיישראל]

ההשוואה כלל אינה נכונה

הרי ישראל אמרו שירה בבוקר אחר עלוה"ש (כמש"כ להדיא ברש"י ד"ה ויהפך) ובאותה שעה כבר מזמן עבר הזמן של תינוק יונק !

[הנאמן בפקדונו]

לייטנר כתב:
הרי לא תאמר שגם אשה סיפרה עם בעלה בקריעת ים סוף...

נו, אקשיא.

אני מקוה שזה לא לגלוג או זלזול בדברי חז"ל שמפורש בהם שהתינוקות ינקו, ואילו שהנשים מספרות לא כתוב..., ולכן גם אני לא יאמר זאת מעצמי. [מסתבר שגם לא הלכו בערבוביא, וד"ל].

[אגב, כידוע במשמעות 'סיפור' זה כמה שיטות, ולא כאן המקום].

מענין לענין, יש לציין לדברי הפני מנחם (בשלח עמ' עז):
תינוק שומט דד מתוך פיו ואומר זה א-לי ואנוהו, שומט דד הרמז שכל יהודי יכול להשליך מעליו ולמסור את כל התאוות הרעות, לחזור להיאחז להיות דבוק בהשי"ת (לומר זה א-לי ואנוהו), וזה הכח מתעורר כל יום ובפרט בפרשה זו. והיו מראין אותו באצבע, החיד"א מביא מהרבי ר' בער ז"ל הענין של אצבע, שמירת הברית,

נמצא שזהו כענין השיטות שב"סיפור".