השבת אבידת גוי

[ביליצר]

ע' מה שנכתב בשער דפוס קאפוסט תקס"ז על עכו"ם בזמה"ז ות"נ

https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.a ... 76&pgnum=1

[בברכה המשולשת]

כמדומני שאין כוונת הרס"ן לדברי הראי"ה במשפט כהן בענין היתר מכירה (שהובאו במאמרים דלעיל), אלא לדבריו באגרותיו ח"א עמ' צט:

איסור החזרת אבידה לגוי, שלולא הדעה הכוללת של רדיפת הצדק הרחוק לא די שלא היה נאסר, כ"א היה נכנס בכלל חיוב, וע"כ בכל מקום שיוכל שם שמים להתקדש, וקדושת שם שמים היא באמת ע"י הכרה הבאה מן החוץ (ר"ל הגויים ימ"ש), שכוחה של תורה פועל כ"כ על פרטי אישי האומה לותר מזכיותיהם הפרטיות בשביל כבוד הכלל, שהיא עצמה מדה משובחת מאד, אז כבר הדבר חוזר לעצמיות חיובו, ו"דרכי שלום" זה הוא מיוסד על עומק האמת מצדי צדדים. ובשום אופן וענין אין צדקה לשום אומה בעולם (ר"ל אפי' ישראל) להגביל זכיות חברתה בלא תכלית נשגבת כללית, ע"כ צדקו מליצי ישראל בתביעתם "הלא אב אחד לכולנו".
לבד מה שהעיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחבירו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם. אמנם גם אם נאמר כפשטם של פוסקים אחרים ג"כ אין בזה בית מיחוש, כיון שיש לפנינו ענין תכליתי.

ומה שכתב הראי"ה במכתב שיש איסור למכור מאדמת הקודש לעם נכרי, אפי' נחליט שהנידון שם היה בג"ת [ולא בישמעאלי חברון אחר תרפ"ט, הגדורים בדרכי הדתות...] אי"ז סתירה לנ"ל, דאין הכרח שדין מכירת קרקע בא"י דומה לדינים אחרים שבין ישראל לעמים.

אבל אין לכ"ז קשר לשאלה מה התכוין התו"ת.

יפה מאוד.
אולם, למיטב זכרוני מרן הראי"ה זצ"ל לא הביא אף פעם את דברי המאירי הנ"ל להלכה.
ובאגרות יש הרבה עניינים שצריכים להבין את הקשרם הכולל.

ואכן, זה לא קשור להסבר התו"ת, אבל לא אני הזכרתי לגבי זה את מרן הראי"ה.