חלוקת חלב אם בין תאומים

[עושה חדשות]

בגליון אספקלריה של המכון הטכנולוגי להלכה, נתפרסמה כעת תש' הגר"י זילברשטיין דלהלן, וכמדומה שיש מה להעיר בזה, כדרכה של תורה.

חלוקת חלב אם בין תאומים
שאלה שנשאלתי לאחרונה: אישה שומרת תומ"צ המתגוררת במדינה מרוחקת בארה"ב, שנולדו לה בשעטו"מ ילדים תאומים, והתברר לה שכמות החלב שהיא יכולה להניק מספיקה רק לילוד אחד. על-מנת לזון ולהאכיל את שני הילדים תזדקק להשתמש בחלב של פורמולה על בסיס חלב עכו"ם, כיון שבמדינה בה היא מתגוררת לא ניתן להשיג פורמולה כשרה על בסיס צמחי או חלב ישראל. ושאלתה בפיה, כיצד היא צריכה לנהוג: האם עליה להניק את כל אחד מן הילודים בכחצי מכמות החלב שיש לה, ושאר החלב הנצרך להם יקבלו מתחליפי חלב על בסיס חלב עכו"ם, או שעליה לנסות להניק רק ילוד אחד מביניהם, שלא יזדקק לתחליף חלב על בסיס חלב עכו"ם? והאם יש בסמכותה להחליט מי מביניהם יזכה רק לינוק חלב מאמו?
תשובה: כמובן שיש להשתדל ולהיזהר עד כמה שאפשר שלא להאכיל גם תינוקות רכים במאכלות אסורות, כפי שדרשו חז"ל יומא ל"ט. מן הפסוק "ונטמתם בם" שזה מטמטם את הלב. ויעויין עוד בדברי הרמ"א יו"ד פ"א, ז', שהזהיר מאוד מלינק חלב מצרית, אף שמן הדין הוא כשר כחלב ישראלית, וכתב שם: "דחלב עובדת כוכבים מטמטם את הלב ומוליד לו טבע רע". אולם יש לדון בכל זאת, שהאישה יש לה חובת הגוף להניק את ילדיה, מחמת שעבודה לבעלה, ומדין "מבשרך אל תתעלם", וכבר נפסק בשו"ע אבהע"ז פ', ו': "יש מלאכות שהאשה עושה לבעלה בזמן שהן עניים, ואלו הם וכו', ומניקה את בנה". ויתר על כן נפסק בשו"ע שם פ"ב א': "נדרה שלא להניק את בנה כופין אותה ומניקתו עד שיהיה בן כ"ד חודש אחד הזכר ואחד הנקבה". שמבואר מכאן שיש לאשה שיעבוד גמור שאינה יכולה לבטלו להניק את בנה.
וממילא נראה בס"ד לחדש לפי"ז שאין חלב האם שייך כלל לאשה, באופן שהיא רשאית להחליט את מי להניק, אלא שהוא משועבד לילדיה. לפיכך הרי באותו הרגע שהילוד הראשון נולד, כבר זכה הוא בחלב אמו, ושייך לו בלבד, ואין לאמו כל זכות לשלול ממנו את החלב הזה. ואילו אחיו תאומו, שנולד לאחריו, יצטרך לאור המצב המורכב, להשתמש בפורמולת החלב שעל בסיס חלב עכו"ם, לפי דיני התורה. ובעז"ה יזכו ההורים היקרים שיחי' לגדל את שניהם לתורה לחופה ולמע"ט ולרוות מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה.
הצעתי הדברים בעש"ק פר' שמות תשפ"ב בפני גיסי שר התורה מרן רבי חיים קנייבסקי שליט"א ולאחר עיון רב הסכים להם.

[אשרי יושבי ביתך]

כעי"ז הובא גם בגליון 'בדרכו אמונה' (פ' וארא תשפ"ב):

[הוה אמינא]

קטונתי להביע דעה אחרי ששני שרי תורה כמלאכים כבר הכריעו דעתם, ואילו היה מופיע הנידון בעילום שמם היה אפשר להעיר שמבואר בהל' גביית חוב לגבי דין מסדרין, דלא משאירים לבעל חוב כדי מזונות אשתו שלמחר, כי זה חוב שעוד לא חל כעת בעת הגביה. ורק בגדי אשתו שלמחר משאירים [כי זה כבר התחיל להיות שלה היום] ואפי' צבען לשמן אין בע"ח גובה, כי כבר קנתה את זה ע"י האומן.
ונפקא מהאי דין שאי אפשר לומר שהתינוק הבכור זכה בלידתו בכל חובת האם לזונו מחלבה עד הגמלו.
חוץ מהשאלה איך יש זכיה לקטן לפני עונת הפעוטות, בלי דעת אחרת מקנה, ובדבר שלא בא לעולם. [חלב נחשב כלא בא לעולם אפילו מה שיצא היום ממש, כמבוא' בסוגיית מה שעיזי חולבות. ואכמ"ל].

[כולל יונגערמאן]

גם במדינות הקרובות כניו יארק הרבה מהיראים והחרדים - אף שלעצמם מחמירים כשיטות האוסרים ושותים רק חלב ישראל דייקא, להילדים הקטנים נותנים פורמולה על בסיס חלב סתם

עד לפני זמן לא הרבה לא היה אפילו בנמצא כאן פורמולה על בסיס חלב ישראל

לעצם הדבר אינו מובן הרי השיעבוד הוא לבעלה לכאורה ולא להילדים, ובעצם הרי הבעל אמור לשכור מינקת כמדומני

[סגי נהור]

לכאורה קשה (מלבד שעצם הסברא נשמעת קצת תמוהה) מההלכה (להלן שם סי"ג) שאם ילדה תאומים מיניקה אחד והבעל שוכר מיניקה לשני, ומשמע שאיזה מהם שתרצה תיניק, ולא חילקו בין נולד ראשון לנולד שני.

[שמש]

זאת ועוד שלכאורה חיוב ההנקה הוא כלפי הבעל ולא ישירות לילדים, והאב הוא שחייב במזונות ילדיו ומעולם לא מצינו במי שיש לו מעט מזון שמחוייב לתיתו לגדול ש'זכה' קודם..

[מקדש מלך]

לכאורה קשה (מלבד שעצם הסברא נשמעת קצת תמוהה) מההלכה (להלן שם סי"ג) שאם ילדה תאומים מיניקה אחד והבעל שוכר מיניקה לשני, ומשמע שאיזה מהם שתרצה תיניק, ולא חילקו בין נולד ראשון לנולד שני.

שם שאני שאין נפקא מינה לתינוק אם כך או כך.

אבל העיקר לענ"ד, שברור שאין לאב חיוב להניק דווקא את התינוק הראשון, ולא זוהי כוונתו.
אלא שנשאל מהי הדרך היותר ראוייה לנהוג במצב עדין כזה.
ועל כן הכריע שהשעבוד כבר חל כלפי הבן הראשון (שהאם חייבת לאב, והאב חייב לתינוק), ודרך המלך היא לתת לו את שזכה בו, ואין זה נחשב כהתערבות או הכרעה ביניהם, כי הוא הראשון שזכה. ומצד ששניהם שוים, הרי שהכרעה זו מספיקה כדי לקבוע שהוא עדיף, וגם שאיננו עושים עוול, כי בסך הכל אנו נותנים לראשון את שקיבל עם לידתו, ולא נשאר מה בידינו מה לתת לשני.

ודומיא דהסברא השנייה שהציע, שהקטן חייב בכבוד הגדול. והנה פשיטא שביד האב להעדיף את בנו הקטן בכל עניין, כי הוא אינו חייב בכבוד האח הגדול. אלא שכל העניין הוא שכיון שהקטן חייב בכבוד הגדול, אם כן כשיש לנו התלבטות, נכריע שגם הקטן ניחא ליה בכבוד הגדול והיא הדרך היותר ראויה מבין שתי הברירות. והוא הדין והוא המשקל לסברא הראשונה שהציע.

ובאמת אם תהיה התלבטות לאב מה עדיף האם להניק את הראשון על ידי האם ואת השני על ידי מינקת ישראל או להיפך, יתכן שנורה לו שיותר ראוי לתת לבן הראשון, אלא שאין בזה נפקא מינה גדולה, לא לאב ולא לנו ולא לתינוק, וממילא הוא לא בא לשאול עצה טובה בזה, וגם אנחנו לא נתערב בהחלטותיו, כי בעצם רשות בידו לעשות ככל שיחפוץ.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש לתינוק תועלת רגשית גדולה מההנקה, מלבד החלב עצמו

[סייג לחכמה]

בספר משנת הכתובה מאת הגאון רבי מנשה הקטן ז"ל בפרק י"ז בהלכה י"ב בציונים וביאורים אות כ', הביא משו"ת האלף לך שלמה (אבהע"ז סי' נ"ד) מדבריו שלדעה זו רשאי הבעל לקבוע איזה ילד תניק היא ואיזה תמסור ביד מינקת

[אשרי יושבי ביתך]

בחשוקי חמד עמ"ס מועד קטן (ג, ב), שיצא בחודש זה לאור עולם, דן בזה מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א גם כן:

נולדו תאומים ולאמם אין מספיק חלב אֵם ויש להוסיף חלב חמץ

שאלה. נולדו תאומים ולאֵם אין מספיק חלב אֵם, והי' מן הצורך להוסיף חלב סינטטי חמץ, מסתפקת האמא כיצד לנהוג האם לתת לכל אחד מהילדים חצי חלב אֵם וחצי חמץ, כדי שלא לספות את אחד הילדים בהרבה חמץ או שמא לתת לאחד רק חלב אֵם ולשני רק חלב סינטטי חמץ?

תשובה. נראה שיש לתת לתינוק שנולד ראשון רק חלב אֵם, כי יש אצלה חלב כשר, ולמה לספותו איסור, כשיש היתר. וכשיגמר החלב הכשר, אזי הילד השני בפיקוח נפש, כמבואר בכריתות (דף יג ע"א) שסתם תינוק מסוכן הוא לחלב ואז יתנו לו חלב חמץ.

[אשרי יושבי ביתך]

אני מצ"ב רשימה מכתביי, שעוד לא הספקתי לעורכם כדבעי:

בס' באר לחי בענייני מינקת (עמ' רפח-רפט) דן בכ"ז, והביא בזה כמה צדדים, וע"ע בס' דרך שיחה (ח"א עמ' פ) שנשאל בזה הגרח"ק והשיב שבוודאי אם יש תינוק ותינוקות – האיש קודם לאשה כהוריות יג, א (וכהט"ז ביו"ד סי' רנב סק"ו משום דאיש חייב במצוות טפי). ואע"פ שמבואר ביו"ד סי' רנא ס"ח דלגבי להאכיל הדין דאשה קודמת לאיש, אך הש"ך בסקי"ב ביאר דהטעם משום דאין דרך אשה לחזר על הפתחים דזה בזיון אצלה, אבל איש רגיל בזה. וממילא בתינוקים לא שייך דגם זכר וגם נקיבה תינוקים אין דרכם לחזר על הפתחים, וחוזר הדין דאיש קודם לאשה.

וכתב שם עוד להקדים הנולד תחילה, וכמבואר בר"ן אחר מו"ק ממסכת שמחות פי"א דכתוב דעיר שמתו בה שני מתים כאחד, הדין הוא שאם המתים שווין (כשאין אחד חכם) – מוציאין מי שמת ראשון. וכתב הר"ן דמזה שמעינן דאם יש שני תינוקות למול ביום אחד, אז מלין את זה שנולד ראשון. וא"כ ה"ה לגבי הנקה, ורק יתכן דבהנקה כל פעם יש חיוב הנקה מחדש כשצריכים לאכול ולא חיוב אחד מתחילה עד סוף. והוא מצדד שם שזה חיוב אחד מתחילה ועד סוף.

ואפי' אם נאמר שנולד ראשון קודם – אם זה בן ובת, הבן קודם. דהמקור הוא ממס' שמחות, וחזינן דקוברין חכם קודם אע"פ שהוא מת שני.

ואם אחד התינוקות יותר חלש – הוא קודם, וכמו שמצינו דאשה קודמת לאיש לאכילה משום דאין דרך אשה לחזר על הפתחים, א"כ חזינן דכשיש צורך מקדימין הנצרך, והכ"נ כשהוא חלש חשיב שהוא יותר נצרך.

ועוד מביא שם מעשו ויעקב – דיש בילקו"ש (תהילים אות תתסח), דרבקה הניקה את עשו ולא את יעקב, ודבורה מינקתה של רבקה הניקה ליעקב. ואולי הסיבה דבכור קודם, וכנ"ל.

[כולל יונגערמאן]

לכאורה קשה (מלבד שעצם הסברא נשמעת קצת תמוהה) מההלכה (להלן שם סי"ג) שאם ילדה תאומים מיניקה אחד והבעל שוכר מיניקה לשני, ומשמע שאיזה מהם שתרצה תיניק, ולא חילקו בין נולד ראשון לנולד שני.

שם שאני שאין נפקא מינה לתינוק אם כך או כך.

אבל העיקר לענ"ד, שברור שאין לאב חיוב להניק דווקא את התינוק הראשון, ולא זוהי כוונתו.
אלא שנשאל מהי הדרך היותר ראוייה לנהוג במצב עדין כזה.
ועל כן הכריע שהשעבוד כבר חל כלפי הבן הראשון (שהאם חייבת לאב, והאב חייב לתינוק), ודרך המלך היא לתת לו את שזכה בו, ואין זה נחשב כהתערבות או הכרעה ביניהם, כי הוא הראשון שזכה. ומצד ששניהם שוים, הרי שהכרעה זו מספיקה כדי לקבוע שהוא עדיף, וגם שאיננו עושים עוול, כי בסך הכל אנו נותנים לראשון את שקיבל עם לידתו, ולא נשאר מה בידינו מה לתת לשני.

ודומיא דהסברא השנייה שהציע, שהקטן חייב בכבוד הגדול. והנה פשיטא שביד האב להעדיף את בנו הקטן בכל עניין, כי הוא אינו חייב בכבוד האח הגדול. אלא שכל העניין הוא שכיון שהקטן חייב בכבוד הגדול, אם כן כשיש לנו התלבטות, נכריע שגם הקטן ניחא ליה בכבוד הגדול והיא הדרך היותר ראויה מבין שתי הברירות. והוא הדין והוא המשקל לסברא הראשונה שהציע.

ובאמת אם תהיה התלבטות לאב מה עדיף האם להניק את הראשון על ידי האם ואת השני על ידי מינקת ישראל או להיפך, יתכן שנורה לו שיותר ראוי לתת לבן הראשון, אלא שאין בזה נפקא מינה גדולה, לא לאב ולא לנו ולא לתינוק, וממילא הוא לא בא לשאול עצה טובה בזה, וגם אנחנו לא נתערב בהחלטותיו, כי בעצם רשות בידו לעשות ככל שיחפוץ.

עדיין לא מתורץ למה לא יתחלקו בשוה

ובאמת כפי שהעירו שיש תועליות בהנקה יותר מפורמולה לכאורה הדרך הרצוי להתחלק ביניהם בשוה כך שכל א' יזכה לפחות לקצת חמימות אמהית או משהו כזה

(אך באם הדיון רק כלפי שאלות המאכלים אולי באמת חלוקה לא מהני כל כך כי באמת אין כאן דין איסור כלל - ואף אם מדובר באיסורים גמורים, לדעות הסוברים דלרבותייהו דתינוק / שייך בו חשש סכנה ליכא איסור ספינן - וא"כ לא שייך לומר שמוטב שיעבור כל א' על איסור רק חלק מהזמן (ובכלל אם בספינן עסקינן ממילא ליכא נפקותא למי מהתינוקות), והשאלה רק מי יזכה במדרגה גדולה הזאת שיהא ראוי לדבר עם השכינה בגדלותו (וזה שייך אף בדבר שאין בו איסור כי ההיא דהנקה מנכרית שמצד הדין אין שום חילוק בינה לבין ישראל), עכ"פ אם אפילו לפעמים ישתה מפורמולה של מאכלות אסורות הרי כבר אבד מעלה זו.

[כולל יונגערמאן]

.