אגב הענין הזה, אצרף בזה מה שכתבתי בענין ברשימותיי:
ישנו מעשה מפורסם על מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל שבחזור משיעורו ב'עץ חיים' הקיף את דרכו והאריך, וכשנשאל ע"י תלמידו הגאון רבי דוד פינקל זצ"ל בטעם הדבר, השיבו כי נצרך הוא לעבור בשוק מחנה יהודה, ובימות הקיץ הרוכלים פורסים אבטיחים לשנים ומעמידים אותו בשוק, וחושש הוא מדברי הגמ' הנ"ל שיזיקם בעין הרע.
את המעשה סיפר הגר"ד פינקל להגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, ונדפס גם בספר 'בדרך עץ החיים' (ח"ב עמ' 449), ושם הובא שהקשה לו תלמידו הגר"ד פינקל: 'אולם בעלי הדוכנים הן הוציאו את מרכולתם במיוחד על מנת שהעוברים והשבים יראו את אשר יש להם למכור', והשיבו הגרא"ז 'אכן כדבריך כן הוא, אבל אני הן אינני עובר במקום זה על מנת לקנות', ע"כ [וכן הובא בספר 'מרן ראש הישיבה' להגרי"מ שטרן שליט"א, עמ' קיז].
והנה עוד ראיתי בסוף ספר 'אור ישראל' למרן הגר"י בלאזער זצ"ל – שנדפס שם רשימות שכתב הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל תלמידו של מרן הגאון רבי יוסף זונדל סלנט זצ"ל (חמיו של הגר"ש סלאנט זצ"ל), ושם בתוך הדברים כתב הגר"נ על רבו הגרי"ז סלנט זצ"ל: 'פעם אחד הלך לו במקום גינות ושדות של ישראל, ובעברו לפני השדות והגינות התבוננו בו שהניח אצבעו על חוטמו ודחק אותו הרבה, ותמהו על זה. אח"כ נודע להם טעם הדבר מפני שדרכו היה בכל לימוד לחפש ידיעת המעשה וכו', והנה חז"ל אמרו בריש ב"ב אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, ופירש"י אסור כו' שלא יזיקנו בעין רעה ע"ש. ויען כי לפעמים אי אפשר להזהר מבלי להסתכל כרגע, והנה בברכות (נה, א) אמרו שם האי מאן דעייל למתא וכו' ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחירא דשמאליה ע"ש, לכן עשה עכ"פ תקנה זו', ע"כ [ונדפס גם בס' 'אדרת שמואל' על מרן הגר"ש סלאנט זצ"ל (עמ' תעא)].
והנה בעצם הדין דאסור לו לאדם וכו', הן אמנם הדין נפסק בטור ושו"ע (חו"מ סי' שעח ס"ה), אך יש לציין לדברי הפרישה (סי' קנח סק"ג) והסמ"ע שם בשם המ"מ (פ"ב מהל' שכנים הט"ז) שכתבו דהוא רק ממידת חסידות, וכן מפורש בשו"ת פאר הדור (סי' מ) להרמב"ם. וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"י סי' כד סק"ג) שהעיר הגר"נ גשטטנר זצ"ל דפלא שהעין משפט בב"ב לא ציין לדברי השו"ע הנ"ל.
ועוד ראיתי בשו"ת שלמת חיים (עניני בטחון והשתדלות, סי' קיז) שנשאל מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל: 'בארחות חיים להרא"ש (ליום הראשון, אות כ): וראש כל הגדרים שישמור את עיניו מכל דבר שאינו שלו, ע"כ. וצ"ב דאם מיירי כאן מענין היזק ראיה הרי לא על כל דבר שייך לומר כן, אלא כגון לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה וכדומה, כמבואר ריש ב"ב'.
והשיב מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל: 'הפשוט שיהיה נזהר שלא להסתכל כלל בדבר שאינו שלו שלא יבוא לידי חימוד, וגם בכל דבר שייך עין הרע אם מסתכלים בו, לכך יזהר', עכ"ל.
ואסיים בדבר נפלא שהובא בספר 'פה קדוש' להגר"י מוואלז'ין זצ"ל (עמ' שלז) בשם ספר 'ליקוטי שושנים' שהביא בשמו לבאר הפסוק במגילת רות (ב, ט) 'עינייך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן הלא ציויתי את הנערים לבלתי נגעך וגו'': 'וקשה הלשון והלכת אחריהן, דהיינו אחר הנערים, שהיה לו לכתוב אחריהם. אלא הלכה היא אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה, והוא משום עין הרע. בועז אמר לרות, אני איני חושש להסתכלותך על תבואתי, משום שאין לך עינא בישא, וזאת אחר שראה בה כי צדקת היא. לא עליך אמר קרא 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', כי העיניים הם סרסורים לעבירה. אך את לא כן, רק 'עיניך בשדה אשר יקצורון' יכולה את להביט בשדה הנקצרת, 'והלכת אחריהן' – כלומר, אחרי העיניים', עכ"ל [והביאו שם דב'פה קדוש' (פ' בלק, פרק כד פס' א הובא שבועז ביקש ממנה להסתכל בשדה, כדי שתתברך מעיניה הטובות, כי כשם שעין רעה מקלקלת, כך עין טובה מברכת].