האגודה מסכת שבת פרק א
[שבת ג ע"א] א. פשט העני ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור. בגמרא מפרש פטור ומותר והקשה ר"י והא עבר לפני עור לא תתן מכשול, ותירץ בחפצו של כותי.
ומשם הוכיח רבינו אבי"ה דמותר להניח בשבת לכותי ליטול משכונו אך שטוב להחמיר שלא להרגיל לכותים. ויש גאונים אוסרין מההיא דתניא סוף פירקין נותנין מזון לפני הכותי בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו משמע דוקא מזונות שאפשר שיאכלם שם אבל דברים אחרים אשר בודאי יוציאם לא, ויש לחלק התם המזונות של ישראל הם. וכתב באור זרוע דנהגו להתיר בכותי אלם. וכן ראיתי רבותינו נוהגין ובכן נשאלתי אני ההדיוט כמה פעמים ואמרו לי הכותיים אלמים הם ופעמים הראו הכותים אלי, ולבסוף הרגלתי לומר להם לשואלים אם תרצה להתענות ממחרת השבת או ממחרת יום טוב תניח לכותי ליטול משכונו בעצמו והוא יניח המעות או משכון אחר שמה, רק ישראל לא יטלטל אחד מן המשכונות וגם לא יחשוב עמהם. גם ראיתי כותים בעלי חובים מביאים עגלות מלאות תבואה ביום השבת וישראל נותן להם מפתח אוצרו והכותים נושאים ומודדין ומונין ולא ראיתי אחד מרבותי מוחה בדבר כי התבואה של הכותי עד אחר שיחשוב עמו.
הנשמע כדבר הזה?
יוצא מן הכלל, תענית חלום בשבת ויש"ל.