הנה יש אומרים בנוסח התפילה בסוף השירה, השם מלכותיה קאם לעלם ולעלמי עלמיא, ובב"י סי' נא כתב דזה כדי להראות שהוא סוף השירה, ולכן כופלים אותו הפסוק אחת בלשון מקרא ואחת בלשון תרגום. ומבואר בב"י דלפי טעם זה אין לכפול ד' ימלוך לעולם ועד וגם לאמרו.
אבל צ"ע ליישב המנהג שגם כופלים הפסוק וגם אומרים התרגום.
והנה במכילתא איתא: ר' יוסי הגלילי אומר, אילו אמרו ישראל על הים ד' מלך לעולם ועד לא היה אומה ולשון שולטת בהן, אלא אמרו ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא.
ואולי י"ל, משום שהרי בלשון התרגום מלכות השם - שם הוי"ה הוא בהווה, השם מלכותיה קאם. ונראה שבתרגום באים לתקן החיסרון שלא אמרו שם הוי"ה בלשון הווה, ולכן מוסיפים מלכות השם בלשון הווה, ואמנם במקרא א"א לשנות הכתוב, אבל מתקיים בתרגום.