עושה חדשות כתב:
מיללער כתב:עושה חדשות כתב:
תודה
זה אופן של דין דרבנן 'אינה' משנה הדין דאורייתא, וכיון דמה"ת מעות קונות מיקרי שלו ועבר על שביתת בהמתו
איש רגיל כתב:ייש"כ הרב יתר.
הנה הלשון למעוניינים:וכתב הרא"ש ז"ל דמשמע אין קידוש אלא במקום סעודה משמע דלא יצא כלל, והב"י [ריש הסימן] הביאו. א"כ משמע כל שלא קידש במקום סעודה על היין או פת, חז"ל תקנו דלא קיים כלל מצות עשה דזוכרהו. ועיין תוספות סוכה ג' [ע"א ד"ה דאמר] וברכות י"א א' בתוספות ד"ה תני רב יחזקאל, יע"ש.
שמא י"ל דמעיקרא יכול לילך למקום שאין הב"ד מכירים את הפסלות, וישתמש בזה לענין תפיסה.רון כתב:דאף שנקבל דבר זה שמחמת "אי תפס" חשיב מפסיד בכפירת עדותו,
אך איזה בי"ד יקבל את עדותו לענין תפיסה, דהא מדרבנן לא מקבלים עדותו של משחק בקוביא?
עושה חדשות כתב:שמא י"ל דמעיקרא יכול לילך למקום שאין הב"ד מכירים את הפסלות, וישתמש בזה לענין תפיסה.רון כתב:דאף שנקבל דבר זה שמחמת "אי תפס" חשיב מפסיד בכפירת עדותו,
אך איזה בי"ד יקבל את עדותו לענין תפיסה, דהא מדרבנן לא מקבלים עדותו של משחק בקוביא?
-
לנושא האשכול, כדאי לעיין בארצוה"ח סי' יג, (אם לא צויין עד עתה).
מיללער כתב:עדים שעברו על איסור דרבנן אינם פסולים לעדות (תוס' ב"מ עב. ד"ה שטר).
ומשמע מדברי התוס' שלא רק שאינם פסולים לעדות מה"ת אלא אפי' מדרבנן אינם פסולים לעדות, ולכאורה למה לא? והיה צד לומר שאף מה"ת נעשו פסולים לעדות שעברו על לא תסור. (ועי'.בספר מכתבי תורה מכתבים רכג ורכד, בשיטת התוס' בזה ובשיטת שאר ראשונים, דלהרמב"ם אכן פסול מה"ת משום דעובר על לא תסור, ונמצא שהדין דרבנן משנה את הדאורייתא).
מיללער כתב:עדים שעברו על איסור דרבנן אינם פסולים לעדות (תוס' ב"מ עב. ד"ה שטר).
ומשמע מדברי התוס' שלא רק שאינם פסולים לעדות מה"ת אלא אפי' מדרבנן אינם פסולים לעדות, ולכאורה למה לא? והיה צד לומר שאף מה"ת נעשו פסולים לעדות שעברו על לא תסור. (ועי'.בספר מכתבי תורה מכתבים רכג ורכד, בשיטת התוס' בזה ובשיטת שאר ראשונים, דלהרמב"ם אכן פסול מה"ת משום דעובר על לא תסור, ונמצא שהדין דרבנן משנה את הדאורייתא).
והגמ' ביומא עד. דנה להשוות את זה לנשבע שלא לאכול איסור דרבנן.בברכה המשולשת כתב:יש את הנדון לגבי שבועת העדות לפסולי עדות מדרבנן
עושה חדשות כתב:יש גם קבוצה של דוגמאות, שדין דרבנן לא מועיל אפי' כלפי דין דרבנן אחר.
כמו למשל: מוקצה מחמת איסור דרבנן אינו נאסר, ודו"ק.
(וכן ראיתי כעת ברשב"א ביצה ד. שאיסור דרבנן אינו אוסר הכנה אפי' מדרבנן).
כלי חרס שהיה בו אפר חטאת ונגע בו שרץ מצדו טהור, שאין כלי חרס מטמא מגבו אפילו לגבי חטאת. הניח הכלי על גבי השרץ, אע"פ שלא נטמא הכלי, הרי האפר טמא, שנאמר והניח מחוץ למחנה במקום טהור, ואין זה מקום טהור. ולא על גבי השרץ בלבד, אלא אפילו הניחו על גבי אוכל שני וכיוצא בו מדבריהם שטומאתן טומאה קלה והם מדברי סופרים, הרי נטמא האפר, שנאמר במקום טהור, שלא יהיה על גבי שום טומאה בעולם.
סגי נהור כתב:נדון באחרונים, ראה לדוגמא דעת יוסף לפרה פ"י מ"ג (הקשר לענין היסח הדעת לא הבנתי).
עזריאל ברגר כתב:סגי נהור כתב:נדון באחרונים, ראה לדוגמא דעת יוסף לפרה פ"י מ"ג (הקשר לענין היסח הדעת לא הבנתי).
לא עיינתי בדעת יוסף וכו', אבל מה שהתכוונתי בענין היסח הדעת הוא, שאחרי שחכמים גזרו פסול על מים ואפר אלו - האדם מסיח דעתו משמירתם, ובמילא הם נפסלים בהיסח הדעת.
יהושע100 כתב:מחמת אורך האשכול יתכן שפספסתי -
דברי המשנה למלך בהלכות תרומות (פ"ז ה"א) שהסתפק בכהן טמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן אי חייב מיתה בידי שמים או לא. והספק הוא מי אמרינן כיוון שמה"ת טהורה היא שפיר קרינן ביה ומתו בו כי יחללוהו או דלמא אף שטומאתה הוא מדרבנן ממעטינן לה ואמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת וע' שם שכתב שאין לתמוה על זה שדין דרבנן ישנה דין דאורייתא והביא כמה דוגמאות לזה.
(וע' שו"ת גורן דוד או"ח סימן לז שיישב על פי זה כמה מקושיית הר"ן בפרק כל שעה על הרמב"ם שכתב שחמץ בפסח לא בטיל משום דשיל"מ וגם הוא הוסיף בזה דוגמה כיצד דין דרבנן משפיע על דין דאורייתא)
מיללער כתב:יהושע100 כתב:מחמת אורך האשכול יתכן שפספסתי -
דברי המשנה למלך בהלכות תרומות (פ"ז ה"א) שהסתפק בכהן טמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן אי חייב מיתה בידי שמים או לא. והספק הוא מי אמרינן כיוון שמה"ת טהורה היא שפיר קרינן ביה ומתו בו כי יחללוהו או דלמא אף שטומאתה הוא מדרבנן ממעטינן לה ואמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת וע' שם שכתב שאין לתמוה על זה שדין דרבנן ישנה דין דאורייתא והביא כמה דוגמאות לזה.
(וע' שו"ת גורן דוד או"ח סימן לז שיישב על פי זה כמה מקושיית הר"ן בפרק כל שעה על הרמב"ם שכתב שחמץ בפסח לא בטיל משום דשיל"מ וגם הוא הוסיף בזה דוגמה כיצד דין דרבנן משפיע על דין דאורייתא)
viewtopic.php?p=176201&sid=83c5f29563a757f3c666ff6b9c007a77#p176201
סגי נהור כתב:עזריאל ברגר כתב:סגי נהור כתב:נדון באחרונים, ראה לדוגמא דעת יוסף לפרה פ"י מ"ג (הקשר לענין היסח הדעת לא הבנתי).
לא עיינתי בדעת יוסף וכו', אבל מה שהתכוונתי בענין היסח הדעת הוא, שאחרי שחכמים גזרו פסול על מים ואפר אלו - האדם מסיח דעתו משמירתם, ובמילא הם נפסלים בהיסח הדעת.
איזה פסול שגזרו חכמים? המים והאפר לא נטמאו מגב כלי החרס כמובן, אלא יש כאן דין הנחה במקום טהור, ודין זה אמור גם לגבי פסול מדבריהם.
מיללער כתב:
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא
מיללער כתב:מיללער כתב:
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא
חידוש שמצאתי היום עד כמה משתמשין בהכח של 'הפקר בי"ד הפקר' הוא מה שכתב בשיטמ"ק עמ"ס זבחים ע"ג ע"ב בשם רבנו מנוח, דבאופן שנתערב חטאת המתה בשאר חטאות, אע"פ דמדאורייתא אזלינן בתר רובא והקרבן כשר לכה"פ בדיעבד מכ"מ מדרבנן אמרינן בגמרא אע"פ שהוקרב לא הורצה, וע"ז הקשו הראשונים דלכאורה ע"י הדין דרבנן מחייבין להביא חולין בעזרה, וע"ז מתרץ רבנו מנוח שם דכיון שהפסול בא קודם שחיטה, אמרינן הפקר בי"ד הפקר ואפקעוה רבנן לממוניה מיניה וא"כ אינו מתכפר בו כיון שאינו שלו!
באמת, הרבינו מנוח מביאנראיה לסברתו מהגמרא בהניזקין (גיטין נה:) למ"ד יאוש כדי לא קני, אמרינן שאם הגזלן הקדישה ואח"כ שחטה בחוץ חייב כרת דאוקמוה רבנן ברשותיה שיחול עליה הקדש גמור בין לענין כפרה ובין להתחייב על שחיטתה בחוץ דהפקר בי"ד הפקר.
אולם שם לא מבואר דאף בקום ועשה להביא חולין בעזרה, אבל החשבון ישר לדמות מילתא למילתא.
מיללער כתב:מיללער כתב:
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא
חידוש שמצאתי היום עד כמה משתמשין בהכח של 'הפקר בי"ד הפקר' הוא מה שכתב בשיטמ"ק עמ"ס זבחים ע"ג ע"ב בשם רבנו מנוח, דבאופן שנתערב חטאת המתה בשאר חטאות, אע"פ דמדאורייתא אזלינן בתר רובא והקרבן כשר לכה"פ בדיעבד מכ"מ מדרבנן אמרינן בגמרא אע"פ שהוקרב לא הורצה, וע"ז הקשו הראשונים דלכאורה ע"י הדין דרבנן מחייבין להביא חולין בעזרה, וע"ז מתרץ רבנו מנוח שם דכיון שהפסול בא קודם שחיטה, אמרינן הפקר בי"ד הפקר ואפקעוה רבנן לממוניה מיניה וא"כ אינו מתכפר בו כיון שאינו שלו!
אליהו חיים כתב:מיללער כתב:מיללער כתב:
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא
חידוש שמצאתי היום עד כמה משתמשין בהכח של 'הפקר בי"ד הפקר' הוא מה שכתב בשיטמ"ק עמ"ס זבחים ע"ג ע"ב בשם רבנו מנוח, דבאופן שנתערב חטאת המתה בשאר חטאות, אע"פ דמדאורייתא אזלינן בתר רובא והקרבן כשר לכה"פ בדיעבד מכ"מ מדרבנן אמרינן בגמרא אע"פ שהוקרב לא הורצה, וע"ז הקשו הראשונים דלכאורה ע"י הדין דרבנן מחייבין להביא חולין בעזרה, וע"ז מתרץ רבנו מנוח שם דכיון שהפסול בא קודם שחיטה, אמרינן הפקר בי"ד הפקר ואפקעוה רבנן לממוניה מיניה וא"כ אינו מתכפר בו כיון שאינו שלו!
באמת, הרבינו מנוח מביאנראיה לסברתו מהגמרא בהניזקין (גיטין נה:) למ"ד יאוש כדי לא קני, אמרינן שאם הגזלן הקדישה ואח"כ שחטה בחוץ חייב כרת דאוקמוה רבנן ברשותיה שיחול עליה הקדש גמור בין לענין כפרה ובין להתחייב על שחיטתה בחוץ דהפקר בי"ד הפקר.
אולם שם לא מבואר דאף בקום ועשה להביא חולין בעזרה, אבל החשבון ישר לדמות מילתא למילתא.
לכ' הדברים צריכים תיקון קצת דראיית רבינו מנוח אינו להך מ"ד [עולא] שבסוגיא דגיטין דמוקמינן הא דאינה מכפרת למ"ד דיאוש כדי לא קני, אלא ראייתו מרב יהודה שם דיאוש מדאורייתא קני ותיקנו רבנן דלא יקנה ונמצא דמחייבים אותו להביא קרבן אחר ומדאורייתא הוי חולין בעזרה ועוברים בקו"ע, אלא ודאי דאפקוה רבנן לממוניה מיניה מהני אף לכך, והוא ממש שוה להא דסוגיא דזבחים שם דהוי קום ועשה בהבאת חולין בעזרה.
מיללער כתב:אליהו חיים כתב:מיללער כתב:מיללער כתב:
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה, הפקר בי"ד הפקר, כל דמקדש אדעתא
חידוש שמצאתי היום עד כמה משתמשין בהכח של 'הפקר בי"ד הפקר' הוא מה שכתב בשיטמ"ק עמ"ס זבחים ע"ג ע"ב בשם רבנו מנוח,
באמת, הרבינו מנוח מביאנראיה לסברתו מהגמרא בהניזקין (גיטין נה:) למ"ד יאוש כדי לא קני, אמרינן שאם הגזלן הקדישה ואח"כ שחטה בחוץ חייב כרת דאוקמוה רבנן ברשותיה שיחול עליה הקדש גמור בין לענין כפרה ובין להתחייב על שחיטתה בחוץ דהפקר בי"ד הפקר.
אולם שם לא מבואר דאף בקום ועשה להביא חולין בעזרה, אבל החשבון ישר לדמות מילתא למילתא.
לכ' הדברים צריכים תיקון קצת דראיית רבינו מנוח אינו להך מ"ד [עולא] שבסוגיא דגיטין דמוקמינן הא דאינה מכפרת למ"ד דיאוש כדי לא קני, אלא ראייתו מרב יהודה שם דיאוש מדאורייתא קני ותיקנו רבנן דלא יקנה ונמצא דמחייבים אותו להביא קרבן אחר ומדאורייתא הוי חולין בעזרה ועוברים בקו"ע, אלא ודאי דאפקוה רבנן לממוניה מיניה מהני אף לכך, והוא ממש שוה להא דסוגיא דזבחים שם דהוי קום ועשה בהבאת חולין בעזרה.
בחי' הרשב"א בגיטין שם בשיטת עולא דמכפרת כדי שלא יהו כהנים עצבים, והביא את דברי רש"י (גיטין נה. ד"ה נמצא מזבח בטל) שהקשה האיך בי"ד מתנין לעקור דבר מה"ת ותי' דשוא"ת שאני, וע"ז הקשה הרשב"א שהרי יש כאן עקירה של קום ועשה שהכהנים אוכלים חולין שנשחטו בעזרה ומקטירין אימורין של חולין ע"ג המזבח, אלא טעמא דמתני' משום הפקר בי"ד הפקר (וכעי"ז כ' בתוס' הרא"ש שם).
ואולי לזה כיון הר"ר מנוח, שזה ממש דומה לנידון דזבחים, כיון שתקנת חז"ל היתה כדי שלא יהו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה אמרו חכמים שהקרבן נעשה באמת שלו ויצא בה ידי חובתו ע"י הפקר בי"ד הפקר. וכן הדין בזבחים לאחר שחז"ל הפקירו את קרבנו ונתחייב להביא אחרת נמצא שאינו מקריב חב"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 176 אורחים