יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם
יעקל כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם
מאיזה טעם?
אולי אותם טעמים שמוצאים בש"ע...
הייתי אומר אולי היות ולב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה, כנראה שגם אסור.
אבל זו רק השערה...
יעקל כתב:מהפשט הפשוט בפסוק, משמע שלב נשבר ונדכה, לא משנה אם בן ברית או לא, הוא נענה,
אולי אפשר להוסיף סיוע מכך שכתוב אלקים לא תבזה, כי ידועה תשובת פרעה למשה מי י-ה-ו-ה אשר אשמע בקולו, משמע שבחי' אלקים פרעה כן הכיר (פרעה וכל הגויים), וכלפי שם אלקים, לב הגוי יכול להישבר ולהידכא.
משא"כ לב ישראל יכול להישבר ולהידכא לפני הוי"'ה.
הכל כתבתי בדרך אפשר ואולי...
וחוץ מזה, זכור לי בהעמק דבר של הנצי"ב בחומש בראשית או שמות שהקב"ה עונה לתפילתם ג"כ, אני צריך לחפש
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ר יעקל עיינת בקישור הנ"ל?
באמונתו כתב:סתם רוב גויים, אינם בכלל לב נשבר ונדכה, ועוד הפוכים מכך.
"גוי" לשון גאווה, עיין חגיגה ה, ב, חולין פט, א.
רק יהודים, מתאפיינים ומצטיינים בענווה ובלב שבור.
באמונתו כתב:יעקל כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:יעקל כתב:האם יש איסור של לעבור לפני המתפלל גבי ישמעאלי שמתפלל ברחובות קריה, כנהוג אצלם
מאיזה טעם?
אולי אותם טעמים שמוצאים בש"ע...
הייתי אומר אולי היות ולב נשבר ונדכה וגו' לא תבזה, כנראה שגם אסור.
אבל זו רק השערה...
לב נשבר ונדכה?!!
וכן נמצא בשאר ספרי רבותינו, ראשונים ואחרונים.ועם זה יאמר על עצמו: "לב נשבר ונדכה", והרבה מאלה המילים המורות על תכלית הענוה.
באמונתו כתב:הפירוש המשנה לרמב"ם - מסכת אבות פרק ד משנה ד:וכן נמצא בשאר ספרי רבותינו, ראשונים ואחרונים.ועם זה יאמר על עצמו: "לב נשבר ונדכה", והרבה מאלה המילים המורות על תכלית הענוה.
דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
יעקל כתב:עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
אבל מה כוונת הכתובים בזה שיש לקב"ה לחם ? למה וממה כביכול צריך הקב"ה מזון ?
דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
מפורש ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א')... לחם אלהיו – כל מאכל קרוי לחם.
עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
באמונתו כתב:יש לב ומח, אף ישנם אברים שהנפש תלויה בהם, ויש שאר אברים.
מ"מ ברור, שלב ומוח בלבד, הם לא אדם.
אף בעניינינו, ודאי שזריקת דם בלבד מעכבת, כמו הלב באדם, אבל שם "קרבן" העיקרי, כולל גם אימורים בפרט.
ללא אימורים, קרבן ההוא חסר בהחלט.
נוסיף עוד, כי רש"י כאן הלא מפרש:מבואר ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א').
ממילא, אף גם דם ממש שזורקים במזבח, נקרא "לחם א-לוהיך", גם בלא שום אימורים.
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:יש לב ומח, אף ישנם אברים שהנפש תלויה בהם, ויש שאר אברים.
מ"מ ברור, שלב ומוח בלבד, הם לא אדם.
אף בעניינינו, ודאי שזריקת דם בלבד מעכבת, כמו הלב באדם, אבל שם "קרבן" העיקרי, כולל גם אימורים בפרט.
ללא אימורים, קרבן ההוא חסר בהחלט.
נוסיף עוד, כי רש"י כאן הלא מפרש:מבואר ששֵם "לחם" שייך בכל מאכל.לחם אלהיו – מאכל אלהיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו: עבד לחם רב (דניאל ה':א').
ממילא, אף גם דם ממש שזורקים במזבח, נקרא "לחם א-לוהיך", גם בלא שום אימורים.
תירוץ יפה, ייש"כ.
חשבתי עוד בקשר לפסוק זה הספיצי "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", שהפסוק בא לתת טעם למה צריך לקדש את הכהנים, ומדגיש את מעלתו הגדולה. ומעלה זו באה לידי ביטוי דוקא על ידי הקרבת "לחמו" של הקב"ה כביכול, משא"כ בזריקת הדם אף שעי"ז הקרבן כשר ומתכפר, לא רואים בזה את המעלה והחשיבות והחביבות.
לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.
הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.
איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
אם רגילות להתפלל אסור.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
אם רגילות להתפלל אסור.
באמונתו כתב:
לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.
הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.[/quote]כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:
לגבי מ"ש שגם הדם נקרא לחם, לא בדקתי בכל המקומות אבל נראה לי שהלחם כולל כל מה שמקטירים על המזבח, שכל זה מוגדר כלחם אשה ריח ניחוח, אבל לגבי הדם כמדומה שלא מצאנו בכלל את העניין הזה, וצ"ת.
רבינו בחיי ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יז פסוק יא:הרי מפורש שחלב = אמורים ודם, דומים וזהים בדבר, שניהם חלק השי"ת: כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה.כתב הרמב"ן ז"ל באיסורי הדם טעמים רבים: האחד מפני שהוא חלק ה' כמו החלב, כי כשם שמקטירין את החלב דכתיב: "כל חלב לה'", כן זורקין את הדם על המזבח, ולפיכך אסרה תורה החלב והדם, מפני שהם חלקו יתעלה, ומה שנאסר דם חיה שאינו חלק השם שהרי אינה ראויה לקרבן לפי שאין לגזור איסור לחצאין, ולכך רצה הכתוב לאסור כל דם בין של בהמה בין של חיה.
ודאי שהדם הוא "חלקו" ית'. כיון שהוא הולך על המזבח. אלא של מי הדם?
אבל אני לא חושב שהוא "לחמו".
רד"ק:מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:
מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...
באמונתו כתב:מלאכי פרק א פסוק ז- יב:רד"ק:מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...
דורשי יחודך כתב:הדיון האם דם הקרבנות נקרא לחם הוא דיון חשוב וברצוני להתייחס לזה בהמשך, אך לגבי השאילה בפסוקי פרשת אמור ראיתי שבעצם אפשר לשאול גם בלי קשר ל"לחם". שכן בפסוק קודם כתוב "קדושים יהיו וגו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש", והרי אישים בודאי קאי על אימורין שהם ניתנין על גבי האש, וא"כ כאן עכ"פ מתייחסת התורה במיוחד לאימורין.
דורשי יחודך כתב:באמונתו כתב:מלאכי פרק א פסוק ז- יב:רד"ק:מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל - וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ - בֶּאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְיָ֖ נִבְזֶ֥ה הֽוּא...
וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ - בֶּאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא - וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ:מגישים, לחם מגואל - קרבן, כמו את לחם אלהיך, לחם אלהיך, לחם אשה, קרבני, לחמי מגואל מתועב ומטונף... ואמרתם במה גאלנוך - ואיך תאמרו במה גאלנוך, אם תגאלו (בדם) מזבחי, הרי אתם מגאלים אותי: שלחן ה' - הוא המזבח, וכן אמר ביחזקאל על המזבח זה השלחן אשר לפני ה': נבזה הוא - שמקריבים שם הדם והחלבים, שהם דברים נבזים, ואינם משימים אל לבם, למה צוה האל יתברך להקריב דם וחלבים...
וניבו נבזה אכלו - ניבו דברו, כמו ניב שפתים, ר"ל דברו של הכהן המקריב, מה הוא שאומר תמיד, נבזה אכלו, כלומר, לחם המזבח ואָכלו - שהוא חלב ודם, מגואל ונבזה הוא...
מראה מקום חשוב, ייש"כ.
עיינתי בזה קצת הבוקר וזה מה שעלה במצודתי.
ויקרא ג:יא "והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'", ופירש רש"י שר"ל לחמו של אש (כלומר שלפירש"י אין זה שני דברים אלא הלחם הוא של האשה).
ובתו"כ שם "לחם אשה לה' – למד על החלבים שהם קרויים לחם."
בפ' אמור כתוב "כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים", וכאן לכאורה מתחדש שהקרבן הוא לא רק לחם של ה"אש" אלא לחמו של הקב"ה כביכול.
בפ' פינחס כתוב את קרבני לחמי לאשי... ופירש רש"י על פי הספרי: "קרבני – זה הדם. לחמי – אלו אימורין, וכן הוא אומר והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה". ועי"ש בספרי בהרחבה יותר.
(ולכאורה משמע קצת מהספרי שגם לחם אשה בפ' ויקרא ר"ל לחמו של הקב"ה כ"י, ולא לחמו של אש כדפירש"י שם.)
פ' אמור כא:יז "איש...אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו". ובתו"כ על אתר מבואר שזה קאי על התמיד, ושאר קרבנות ילפי' ממ"ש בפסוק כא שם שוב "לחם אלהיו לא יגש להקריב." ומכל מקום עדיין לא שמענו דם, ("שלא יפול עליו לא שם לחם ולא שם אשים" – מלבי"ם), וזה ילפי' ממ"ש "לא יקרב."
לכאורה מכל זה מתבאר ששם לחם בתורה נאמר בדוקא על האימורין (וכמו"כ על הבשר הנאכל לכהנים וכמ"ש הרב באמונתו שמשלחן גבוה קזכו).
לכאורה "לשם גבוה", הפירוש, שכל "לחמו של אש" זה, הרי כ"י משמש מאכל גבוה.לחם אשה – לחמו של אש, לשם גבוה.
איתן נוי כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
אם רגילות להתפלל אסור.
מה דעתך ע"כ שארטיק קרח יהא נידון כשתיה מתוקה למאן דמתיר?
באמונתו כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
אם רגילות להתפלל אסור.
ואם אינן רגילות להתפלל מותר - ונמצא חוטא נשכר...
איתן נוי כתב:האם יש ענין שלא יאכל סתם אדם ביצה שלימה כשם שלא נותנים לחם ביד משום שנראה כאבל?
עזריאל ברגר כתב:יעקל כתב:עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:בפרשת השבוע פ' אמור כתיב "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב". כמו כן בכמה מקומות בתורה מוגדרים הקרבנות כ"לחמו" של הקב"ה כביכול.
וקשה לי שהרי שם "לחם" קאי על האימורין הנקטרים ע"ג המזבח, והרי קיימא לן דהקטרת אימורין אינה מעכבת, ועיקר הכפרה בדם, וא"כ זריקת הדם היא עבודה הרבה יותר חשובה מהקטרת האימורין. ולמה שביק קרא את עיקר העבודה לטובת הקטרת אימורין.
ואפילו אם נאמר ד"לחם אלקיך הוא מקריב" קאי על הזריקה, והיינו שעל ידי הזריקה הוא מקריב את הקרבן שהוא לחם אלקיך, מ"מ מדוע מתוארת הקרבן כאן כלחם אלקיך בזמן שעיקר הקרבן הוא הדם, ואילו הקטרת האימורין הוא למצוה בעלמא.
הקרבן כולו נקרא לחמו של הקב"ה, כמ"ש "את קרבני לחמי לאשי ... תשמרו להקריב לי במועדו", ואפילו החלקים הנאכלים לכהנים נקראים בשם זה, כמ"ש "לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל".
אבל מה כוונת הכתובים בזה שיש לקב"ה לחם ? למה וממה כביכול צריך הקב"ה מזון ?
שאלה חמורה. מסתמא עמדו על כך פרשני המקרא במהלך הדורות...
עזריאל ברגר כתב:באמונתו כתב:יוסף חיים אוהב ציון כתב:איתן נוי כתב:האם מותר לבנות לאכול ארטיק לפני תפילת שחרית?
אם רגילות להתפלל אסור.
ואם אינן רגילות להתפלל מותר - ונמצא חוטא נשכר...
אכן. מי שאיננה רגילה להתפלל - אין לה את הדין של "אכילה לפני התפילה".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 548 אורחים