התוס' בזבחים (נ"ו.) ד"ה מנין לדם, ובמנחות (כ:) כתבו שר"ת מפרש דהא דדם נפסל בשקיעת החמה היינו מתחילת השקיעה, אף שעדיין יום הוא לכל הדינים אבל בלילה אין צריכין קרא דמיום צוותו נפקא, ע"ש.
ובספר אבי עזרי (פ"ד ממעשה הקרבנות ה"א) כתב שמעתי מפי מרן הגאון הגרי"ז מבריסק זצ"ל שאחד שאל לאביו הגר"ח זצוק"ל לפי מה שכתב הרמב"ם (בפ"א מהל' חמץ ומצה ה"ח) שהאוכל חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום לוקה מן התורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח, ולמדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראוי' לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים, ולפי שיטת ר"ת מתחילת השקיעה אף שהוא יום אינו זמן שחיטת הפסח, ונמצא שאין אז הלאו דלא תאכל עליו חמץ, והלאו הנאמר בפסח עצמו שהוא הלאו לא יאכל חמץ ג"כ אין אז, שהרי אין זה עכשיו פסח, ויוצא שמתחילת השקיעה עד סוף השקיעה האוכל חמץ לא יעבור בלאו, וזה פלא.
והשיב לו הגר"ח זצ"ל שאף שהדם נפסל בשקיעת החמה אין זה נקרא שאין אז זמן שחיטת הפסח אלא כל יום ארבעה עשר מחצות היום הוא זמן שחיטת הפסח אלא שהוא פסלות מה שאיפסל בשקיעת החמה וע"כ נאמר בזה הלאו דלא תאכל עליו חמץ.
וגוף הקושיא כבר הקשה בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' של"ג אות כ"ג בהג"ה) ותי' דהוא ק"ו דכיון דאסור מתחילת חצות כ"ש דאסור אחר שקיעה א', דהוא יותר סמוך לפסח ואין ר"ל מצד ק"ו דהא אין עונשין מה"ד אלא כונתו דהוא סברא בגדר הלאו, דאם בזמן רחוק מחג המצות אסור כ"ש בזמן קרוב, דהתורה הרחיבה איסור דפסח לער"פ וקרא נקט רמז בעלמא, וכמש"כ החינוך (מצוה תפ"ה) דמשום חומר האיסור הרחיבה התורה האיסור חצי יום קודם.
וכן הובא קושיא זו בשם גאון אחד בגליוני הש"ס (פסחים יג. ברש"י ד"ה מזון) ומתר"ץ הגר"י ענגיל ז"ל כעי"ז ומוסיף סברא כדאמרו תענית (ד:) אחר שעשיתו קודש תעשהו חול בתמיה, עיי"ש.
ואפ"ל דהנה בגמ' פסחים (ס"ג:) איתא דכהן המקטיר אימורי פסח על חמץ לוקה, משום לא תשחט, ויליף מהא דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב כו', מי שמוזהר על לא ילין מוזהר בלא תשחט, וא"כ בהקטרה שיש לא ילין יש ג"כ איסור לא תשחט, ונפסק להלכה ברמב"ם (פ"א מהל' קרבן פסח ה"ה), נמצא דקרא דלא תשחט שלוקה מי שיש לו חמץ קאי גם על הקטרה, וממילא י"ל דגם הך דינא דאסור שהית חמץ בזמן הפסח קאי גם על זמן הקטרה, וכיון דראוי להקטרה גם בלילה וכ"ש אחר תחלת שקיעה, ע"כ יש בו איסור שהית חמץ, ולפ"ז אפשר דגם מה דיליף דהאוכל חמץ כע"פ לוקה משום לא תאכל עליו חמץ דקאי ג"כ על זמן שראוי להקטרה, וע"כ לוקה גם אחר תחלת שחיטה.
ומצאתי בקובץ ישורון (חי"א, עמוד תמ"ז) דתלמיד אחד אמר תירוץ זה להאבי עזרי, ואמר ע"ז דאם איתא דקאי גם על זמן הקטרת אימורי פסח, א"כ הואיל וכשר להקטרה כל הלילה גימא דהאוכל חמץ בליל פסח ילקה ב' חדא משום האוכל חמץ בפסח, ועוד משום אוכל חמץ על הפסח, דמינה ילפי' לאו בע"פ, וה"נ גם בליל פסח כיון שראוי להקטרת אימורים ילקה מה"ט, ומוכח דלא קאי על זמן הקטרה אלא על זמן שחיטה.
אבל מחידושו של המנחת חינוך (מצוה פ"ט) שמחדש חידוש נפלא דעל איברים ופדרים של הקרבן פסח עוברין על לאו דלא תשחט על חמץ אף לאחר הפסח, עיי"ש, מפורש יוצא דאף לאחר זמן שחיטה עוברין בלא דלא תשחט, וכ"ש ביום י"ד אחר שקיעה ראשונה, א"כ מיושב שפיר דהא שייך לשחוט אחר שקיעה הראשונה, ושפיר ילפינן איסור חמץ בערב פסח מלא תשחט לכל היום ודו"ק.
עוד י"ל לפי"מ דמחדש השפת אמת (מנחות כ:, ד"ה נפסל בשקיעת החמה) דהר"ת מודה דאחר תחילת שקיעה יכולין לשחוט ולזרוק, רק כל ששחט קודם שקיעה, ואחר תחילת שקיעה בא לזרוק ע"ז דרשינן דנפסל בשקיעה משום דעכ"פ היום נשתנה אחר תתילת שקיעה, ולכן לא הוי ביום שאתה זובח ,ודוקא כה"ג פוסל קרא, וא"ש הלשון הדם נפסל בשקיעה, עיי"ש ראיתו, ומסיים דבריו, ולא מצאתי פירוש אחר לשיטת הר"ת.