השואל מרבו כתב:ביליצר כתב:אם כבודו יכול לצטט ככתבו וכלשונו אשמח ,,
ז"ל הר"ן: "כי לו היה מספק אברהם אבינו ע"ה בעניין העולם הבא ושיחשוב שהגמול והעונש יהיה בעול הזה לבד, איך יעקוד בידיו בנו יחידו הנולד לזקוניו מיראתו פן ישיגנו עונש בעולם הבא".
גם בדרוש שישי:
וכמה פינות נתקיימו במעשה הנכבד הזה. וכו' והשלישי אמונת ההישארות [השארת הנפש], שאם לא יהיה הגמול כי אם בעוה"ז, היעלה על הדעת שאברהם אבינו ע"ה יעקוד בנו יחידו למען אשר יאכל אח"כ למעדנים? הנה אין ספק שאחר המעשה הזה שעשה עמודו של עולם, לא יספק שום משכיל כי יש לנפש גמול נכבד בעבודתו ית' אשר לא ישוער ולא ידומה, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.
ולגוף שאלת האשכול, עכ"פ בדברי הר"ן יש לומר [למזער את הקושיה] שהוא לשיטתו [שם ובפירושו עה"ת] שכתב [לפני כן בסמוך] שעל העקידה לא היה ציווי אלא רק בקשה, ואברהם קיים אותה לגודל אהבת ה':
מעשה אברהם אבינו ע"ה בעקידת יצחק, כי לא היה נמשך לו עונש כלל אם לא עקדו כי לא צוהו השם ית' בזה, והוא הבטיחו כי ביצחק יקרא לך זרע, וזהו לשון הכתוב קח נא את בנך וגו' וכבר נודע שזה המאמר אינו לשון צווי אלא לשון בקשה, שהראה לו שייטב בעיניו אם ימחול אברהם על הבטחתו ויעקוד בנו, ולו היה אברהם משיבו הן לי לא נתתה זרע כי אם זה והבטחתני בו ואיך אעשה זה, לא נחשב לו עון ולא תשיגהו עונש מזה, ואעפ"כ לגודל אהבתו את השם מצא את לבבו לעקדו כדי שיעשה חפץ הש"י לבד, ואע"פ שאילו לא עשאו לא היה משיגו עונש כלל, וזהו ענין העקידה וסודו.
אמנם עדיין קשה, שהוא עצמו ביאר כאן שאברהם עשה כן לאהבת ה', שהאוהב עושה מיד ובלי שום סייג את רצון מי שהוא אוהב, ואפילו אם לא נודע לו ממנו רק ברמז או פחות מזה מה שהוא אוהב, כל שכן כשהאהוב מבקש להדיא. וא"כ עדיין מה הטעם לתלות את מעשה העקידה בשכר כלשהו, וכי עשה כן אברהם עבור שכר? הלוא עשה כן לגודל אהבת ה' שלו. [מה שכתוב בתורה שהעקידה הוכיחה על יראת ה', לכאורה אינו מתאים עם הביאור שלא היה כאן ציווי אלא רק בקשה, ויל"ע. ובכל מקרה אלו המבארים שהעקידה נעשתה מתוך אהבה צריכים ליישב את המקרא המפורש בזה, וראה בברכת פרץ].
ואולי יש לעיין בזה מצד הגדרת הרמב"ם לעובד מאהבה (פ"י מהלכות תשובה) שהוא העושה האמת משום שהוא אמת, בלי לצפות לתשלום גמול. וא"כ, כלפי מה שאינו חיוב וציווי, אולי לפי הרמב"ם אין מקום לעשותו אפילו מאהבה, כי איזו "אמת" יש כאן שהוא עושה אותה מחמת שהיא אמת. וא"כ אולי כלפי מה שאינו ציווי, אף העובד מאהבה עושה אותו עבור שכר עוה"ב.
וביתר עומק, הנה פשוט ונודע כי עוה"ב ושכר עוה"ב אינו אלא דביקות ה' לאין תכלית, וא"כ לא רק שאין סתירה בין לעשות רצון ה' ועבודה מאהבה לבין שכר עוה"ב, אלא שאדרבה, שכר עוה"ב הוא עוד הרבה יותר ממה שיקווה לו העובד מאהבה לקרבת ה' בעוה"ז בעודו בגוף. וממילא: אם יש ציווי וחיוב, העיקר הוא לעשות רצון ה', [אפילו לו יצוייר, אם היה שייך דבר כזה, שלא יתקרב בזה לקב"ה אלא יתרחק], אבל ברגע שאין ציווי, כל העניין הוא קרבת ה'. גם עבודה מאהבה לעשות רצון האהוב הוא מחמת הקרבה והאהבה. ולו יצוייר שעשיית רצון האהוב תרחיק ממנו, בזה כבר לא פשוט כלל שהעושה מאהבה אכן יעשה [יש מציאות כזו, והיא ממש כמסירות נפש עבור האוהב]. וכמדומה שבבית ישי כתב שעל כל פשעים תכסה אהבה - חוץ מפשעי אהבה, והוא דומה לזה. על אחת כמה וכמה אם יודע האוהב, שכשיעשה את המעשה שרוצה האהוב, ואכן תהיה מזה תוצאה של ריחוק בינו לאהוב - אזי יצטער מזה גם האהוב בסופו של דבר, בזה ודאי לא פשוט שיעשה. ואמנם כלפי הקב"ה לא שייך כזאת, שייוודע לו אח"כ מה שלא נודע לו עכשיו, ואם ביקש קח נא וכו' הרי שבשורה תחתונה אחרי כל השיקולים והשקלולים הוא מבקש להדיא קח נא, והאוהב אמור לעשות רצון אהובו, ואף אם עי"ז יתרחק ממנו כנ"ל, עכ"ז הקושיה כבר עוד יותר פחותה, וצריכה לעומק העיון וההשגה להבין מה מניע אוהב ה' לעשות את רצונו.
ועדיין צ"ע, כי הר"ן מציג את הדברים כשכר עוה"ב - מול שכר גשמי בעוה"ב. ולמה לא נבין שעובד ה' מתענג על ה' וקרבתו ודביקותו כבר בעוה"ז, וכפי שמרחיב בזה הר"ן עצמו בדרוש שמיני ומביא מהרמב"ן בפרשת עקב וכו'. וא"כ אף אילו לא היה עולם הבא, עדיין אברהם עוקד את בנו מחמת/עבור קרבת ה' ודביקותו בעולם הזה.
ושמא זו באמת כוונת הר"ן. מבחינתו קרבת ה' ודביקות ונבואה בעולם הזה - אינם אלא "עולם הבא" ומוכיחים הישארות הנפש. שהרי כל השאלה של השארת הנפש תלויה בשאלה האם הנפש היא דבר נפרד מן הגוף, קיים לעצמו, ומקורו במחצב הנשמות - או שהיא "סמיכא דגופא". ואם באנו לדבר על "שכר" של נבואה ודביקות ה' בעולם הזה - כבר אמרנו השארת הנפש וכבר אמרנו עולם הבא, הם הם הדברים עצמם.
נשאר קשה רק כנ"ל, למה לא נאמר שאברהם עוקד את יצחק כדי לעשות את רצון אהובו ה' [אף שלא ציוה אלא רק ביקש כנ"ל], ואף אם לא תהיה לו מזה קרבת ה' כלל. וכאמור, צריך בזה להשגה, ולהיות כהצדיקים האלה, בכדי להבין האם בכלל יש שאלה כזו, או שרעיון כזה הוא שטות והבל וסתירה פנימית. כמדומה שאצל בעלי החסידות יש ביטויים כאלה, שמוכן לעשות רצון ה' אף אם עי"ז לא יהיה לו שום עוה"ב ואף יהיה בגהינום. במילים אחרות: אף אם עי"ז יתרחק מהקב"ה בתכלית הריחוק והאבדון. וצ"ע.