מגן אברהם סימן קלב סק"ב: "כשמטילין גורל ד' או ה' ויש בהן ב' שיש להם אותיות שוות כגון ת' והאחרים יש להם מנין הפחות מזה אז בטל גורל וצריכים כולם להטיל גורל מחדש, ואין יכולים השנים לומר האחרים כבר הפסידו חלקם ושנינו נטיל גורל".
דהיינו שעושים גורל על הקדיש כשיש לכולם יארצייט, למשל.
ואופן עשייתו נראה [וכ"כ במשנ"ב המבואר]: ששמו פתקים בקופסא עם אותיות הא' ב' עד סוף וכל אחד הוציא פתקה ומי שיצא לו האות הגדולה יותר הוא הזוכה.
נראה גם ששמו מכל אות כמה - ולכן ייתכן ששניים יהיה להם את אותה האות ואז נוצרה בעיה בגורל.
וכאן הבן שואל: מדוע לשים מכל אות כמה וליצור אפשרות לבעיה, ישימו את כ"ב האותיות בלבד, כל אחד מארבעת או חמשת המשתתפים מוציא אות, לאחד יוצא לדוגמא - ע' לשני - ל' לשלישי ק' לרביעי ב' ואז סדר קדימתם ק',ע',ל',ב' ובלצ"ג.
---
ת"ח אחד הציע שבאמת לא שמו מכל אות כמה אלא רק א-ת בלבד, אלא שלאחר הוצאת פתק ע"י אחד, הוחזר הפתק למקומו כדי שלכולם יעלה הגורל בשווה, וממילא ייתכן שיהיה לשניים פתק שווה.
ע"ז הדרך המשיך ת"ח נוסף - שמא לא נוח/אפשרי להחזיר, ולכן באמת שמו מכל אות כמה [כשהיו ארבעה שמו את האותיות א-ת כפול ארבע, וכן ע"ז הדרך] כדי שההגרלה תהיה שווה לכולם.
ובלצ"ג.
---
שוב טען הראשון, שאף בארבעה אנשים צריך להחזיר את הפתק היוצא, שאל"כ אין ההגרלה שווה - שהרי אם יש ארבעה אנשים ושמנו ארבע פעמים את כל האותיות, הרי שכשאחד הוציא אות אחת גרע הוא מסיכויי האחרים ב-25%, ולכן אין צורך לשים כמה פעמים את כל האותיות אלא די בפעם אחת ובלבד שיוחזר בכל פעם הפתק היוצא.