איתא בחפץ חיים - פתיחה - עשין י"ב
וְעַל כֻּלָּם (יב) עוֹבֵר בְּזֶה הַזְּמַן שֶׁל סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל לִמוּד תּוֹרָה, שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה גְּמוּרָה וכו', יעוי"ש באורך.
יסוד דבריו לכאורה, כפי שכתב בעצמו שם: "דבמה שאינו מקיים עשה בעת שצריך לקיימה נקרא עובר על העשה וכו'.
ו"כֵן רָאִיתִי כָּתוּב בְּשֵׁם הַגְּרָ"א (קול אליהו החדש, אבות פרק ג'), שֶׁפֵּרֵשׁ מַהוּ דִּין וּמַהוּ חֶשְׁבּוֹן, וּפֵרֵשׁ: דִּין הַיְנוּ עַל עֲבֵרָה עַצְמָה, וְחֶשְׁבּוֹן הַיְנוּ שֶׁמְחַשְּׁבִין עִמוֹ בְּעֵת הַדִּין עַל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, שֶׁהָיָה יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוָה. עכ"ל, יעוי"ש באורך.
ולפי זה, לכאורה כל מי שעובר על איסור כלשהו, בעצם עובר ומבטל באותו זמן מצות עשה דתלמוד תורה, כי מאי שנא דיבור לשון הרע מכל מעשה עבירה אחר, שבאותו זמן היה מצווה ללמוד תורה ולא לעסוק במעשה עבירה.
וא"כ לכאורה צ"ע: אין אמרינן ש"עשה דוחה לא תעשה" והא יחד עם עבירת לא תעשה יש גם ביטול מצות עשה של תלמוד תורה, והווי לא תעשה ועשה שאינן נדחים מפני עשה?