השתדלתי בס"ד לעיין וללבן את הדברים עד כמה שהגיעה ידי.
ואשמח לכל תוספת [הערה, הארה, בירור, ידיעה].
ירושלמי מעשר שני ד, ו:
חד בר נש אתא לגבי דרבי יוסי בן חלפתא. אמר ליה חמית בחילמאי מיתמר לי איזול לקפודקיא ואת משכח מדלא דאבוך. אמר ליה אזל אבוי דההוא גברא לקפודקיא מן יומוי אמר ליה לא. אמר ליה איזל מני עשר שריין גו בייתך ואת משכח מדלא דאבוך [תחות] קפא דקוריא.
המפרשים שם פירשו הכוונה על פי המובא בבבלי וכלהלן, דהיינו: קפא-דוקיא = "קורה עשר" = הקורה העשירית. אלא שכתב "דקוריא" במקום "דוקיא" [ובערוך השלם ערך דקא פירש דבריו ש"דקוריא" ביוונית פירושו "מספר/ספרה עשר", ואיני יודע להולמו ואשמח לעזרה מהיודעים].
וראה מש"כ בזה להלן.
המילה "תחות" אינה מוכרחת, כי בפשטות יש לומר שהדיבור לההוא חד בר נש נגמר במילה "דאבוך", והירושלמי רק מסביר מהו הרמז, שקפודקיא = קפא דקוריא. וכן הוא בירושלמי עוז והדר [בלי המילה "תחות", ובהגהות וציונים שם הביאו לגבי הוספה זו באילו דפוסים הוסיפוה].
בבלי ברכות נו, ב:
אמר ליה ההוא צדוקי לר' ישמעאל וכו' חזאי דאמרי לי שבק לך אבוך נכסי בקפודקיא אמר ליה אית לך נכסי בקפודקיא אמר ליה לאו אזל אבוך לקפודקיא אמר ליה לאו אם כן קפא כשורא דיקא עשרה זיל חזי קפא דריש עשרה שהיא מלאה זוזי אזל אשכח שהיא מלאה זוזי
רש"י שם: קפא - דאמרי לך היא כשורא שבלשון פרס ויון קורין לכשורא קפא. דיקא - הוא עשרה שבלשון יוני קורין לעשרה דיקא, והכי אמרי לך יש לך ממון בקורה עשירית. דריש עשרה - קורה שבראש עשרה.
לגבי "רבי ישמעאל" - יש לציין שבאיכה רבה שם [לעיל מינה] ובירושלמי [שם] מובא רבי ישמעאל ברבי יוסי כפותר חלומות.
איכה רבה (א, יז) [וכעי"ז מעט יותר בקיצור בבראשית רבה (סח, יב)]
חד בר נש אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה חמית בחלמי דאמרין לי קום סוק לקפודקייא ואת נסיב פעלא דאבוך, אמר ליה ומי סליק ליה אבוך מן יומוי לקפודקייא, אמר ליה לא, אמר ליה זיל מד לך עשרים שוריא בביתך אמר ליה לית הינון עשרים, אמר ליה זיל מנינן מלעילא לתתא ומתתא לעילא, ובאתרא דישלם מנין עשרין שריין תמן את משכח ליה, אזל ועבד כן ואשכחיה לפעליה ואיעתר, ומן הן יליף ליה ר' יוסי, קפודקייא, כפא בלשון יון עשרים דוקייא [הן] בלשון יון קורות.
ובגוף הדברים, כמה נקודות בס"ד:
א. שם המקום:
המקום המכונה בפי חז"ל "קפודקיא" הוא "קַפָּדוֹקִיָא" שבטורקיה [Καππαδοκία ביוונית, Cappadocia באנגלית (האנגלית הוא תעתיק של היוונית)], וכך יש להגות מילה זו, והדבר מוכח כאן בכל שלושת המקורות, שנרמז קפא - דוקיא. וצ"ב מדוע א"כ בכל מקום [עכ"פ מה שאני מכיר וזוכר] שנכתב שם מקום זה בחז"ל - ובכלל זה בגוף המעשים הנ"ל - הוא אינו נכתב "קפדוקיא" אלא "קפודקיא".
ב. סתירת המקורות לגבי המספר:
בשני מקורות נאמר שהכוונה לעשר קורות, בשני מקורות נאמר שהכוונה לעשרים קורות. וראה להלן.
ג. לגבי המספר:
בבבלי נאמר: דיקא=עשר, באיכה רבה נאמר: קפא=עשרים. בירושלמי לא מפורש מהו הרמז, אבל נאמר "עשר" כמו בבבלי. מאי האי?
ויש לבאר בס"ד:
האות העשירית בא"ב היווני היא האות "קפא", והיא המקבילה לאות כ' בעברית, שהגימטריא שלה היא עשרים.
בכך מתבאר המדרש איכה רבה שאמר עשרים, שכוונתו משום עצם האות שהיא כ' דהיינו עשרים [ולשיטתו דוקיא היינו קורות, ראה להלן].
וכך יש לבאר גם את כוונת הירושלמי, [דהיינו לומר שגם הוא מפרש דוקיא=דקוריא=קורות, ראה להלן, ו"קפא" הוא המספר], אלא ש"קפא" אצלו אינו עשרים [כגימטריה של האות] אלא עשר [כמקומה של האות, שהיא האות העשירית]. וזו כוונתו "קפא דקוריא" = עשר קורות = העשירית מהקורות = הקורה העשירית.
ואילו הבבלי מפרש עשר לא מצד אות כלשהי, אלא מצד שם המספר עצמו: המספר עשר ביוונית הוא "דֶקָא" [δέκα ביוונית, déka בתעתיק לועזי].
עוד יש לומר בכוונת הירושלמי שבאמת יש לגרוס בדבריו "עשרים" כמו במדרש, ומפרש קפא=קורה כמו הבבלי, ואת המספר פירש בעצמו ואמר "דקוריא", והכוונה למילה אחת שכך היא נקראת: "דֶקוּרְיָא" [decuria]. כי δεκούρια ביוונית [שנהגה דקוריא כנ"ל] פירושו "עשרות" [ריבוי של "עשר"], ומיעוט רבים שתים, ולכן היינו עשרים. וא"כ "קפא דקוריא" פירושו: "[ה]קורה [ה]עשרים".
ואילו מה שכתבו המפרשים שכוונת הירושלמי כהבבלי ממש, דהיינו ש"דקוריא" פירושו "עשר", לא יכולתי כ"כ להולמו, כי עשר ביוונית הוא ד[י]קא, ולא דקוריא [ומש"כ הערוך השלם כנ"ל שהכוונה "מספר עשר" לא ידעתי להולמו, ואשמח לעזרה]. ואף "עשירי" הוא "דקאטוס" ולא דקוריא. וצ"ע.
ד. לגבי קורה/קורות:
בבבלי נאמר כי קפא=כשורא, במדרש איכה נאמר כי דוקיא=קורות.
בירושלמי כאמור לא נתפרש מהו הרמז אצלו לקורה/קורות, ויש לפרשו או כהבבלי [קפא] או כהמדרש איכה [דוקיא].
והנה, בס"ד:
קורה [beam] ביוונית היא דוֹקוֹס [δοκός]. קורות ברבים הן δοκάρια [דוֹקַריָה] או δοκοί [דוֹקִי]. זהו כמדרש איכה רבה [אם כי קצת הערה שכתב כי דוקיא=קורות, וכאמור קורה היא "דוקא" וקורות הן "דוקריא". ואולי ביוונית עתיקה של זמנם היה קצת שונה, או שהגיית הר' מאפשרת להשמיט אותה בדיבור/כתיבה, איני יודע. אי נמי - כוונתו באמת למילה היוונית "דוקריא" (דהיינו קורות) אבל אינו כותב כאן את המילה היוונית עצמה אלא מציין את חלק המילה "קפדוקיא" שבו נמצא הרמז למילה היוונית הזו, והחלק הזה הוא הסיומת "דוקיא"].
וכאמור, גם בירושלמי "דקוריא" יכול להתפרש כמו דוקריא=קורות. [ואולי יש לגרוס כן בירושלמי: "דוקריא" (ולא דקוריא), ואז הוא תעתיק מדויק של "קורות" ביוונית = דוקריא, וגם יתאים למילה המקורית "קפדוקיא" (ולא "קפדקויא")].
[אי נמי, היות שמדובר רק ברמז, נעשה כאן הלחם של "קורה" העברי עם סיומת הריבוי "יא" הארמית, ומכאן: דְקוֹרָיָא = של קורות (ו"קפא דקוריא" היינו "עשר של קורות" = העשירית מהקורות = הקורה העשירית. אבל לפרש כך הוא דוחק].
ולגרסת הבבלי "קפא" הוא קורה.
ורש"י כתב שהוא בלשון פרס ויוון, אמנם לא מצאתי כן ביוונית ש"קורה" הוא קפא, ואשמח מאד לכל עזרה מהיודעים. גם בערוך השלם [ערך דקא בסופו] כתב על דברי רש"י בברכות שלא ידע מנין יצא לו זה.
ובערוך השלם ערך קפא כתב ש"קופא" הוא מוט בארמית, והביא כן מתרגום יונתן/ירושלמי על "ויישאוהו במוט", "ונתנו על המוט". [והובא אצל מירקין (בבראשית רבה מהדורה מדעית שהוציא)], ושכן הוא גם בלשון ערבי, והביא גם דבר דומה מלשון יווני כ"מין מוט כפוף" עיי"ש. [ובערך קף ט' הביא שקפא הוא עץ יבש של זמורה (יכול להסביר את "ויישאוהו במוט" הנ"ל)].
ע"כ בס"ד.
ואשמח לעזרה מהיודעים הן במה שנשארתי בקושיא ו/או ביקשתי עזרה להדיא, והן בכל דבר ופרט הנוגע להנ"ל.
תודה רבה מראש.