רבינו בחיי על פרשת האזינו – דברים ל'ב מ'ג כתב וז"ל: "גם ענין העוה"ב שלא נזכר בתורה בפירוש גם כן מתוך העלמתו, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא יכילו הענינים השכליים, וכן תמסור התורה אותם אל רמז קטן ודק, יעברו ההמון עליו והיחיד המשכיל יתעורר אליו"
העולה מדבריו לכאו':
א. התורה נמסרה לכל העם – שרובו הגדול "המון העם", ולאו דווקא ליחידים המשכילים שבעם.
ב. לפיכך תוכן התורה הנגלה והמפורש מכוון להבנת ההמון ואין ענין לכתוב באופן גלוי ומפורש תוכן בלתי נהיר להמון (או אף עדיף שלא לכתוב מה שעלול להזיקם).
ג. התוכן המיועד ל"משכילים" נמסר ונכתב ברמז בלבד, כדי שה"המון" לא "יתקל" בו. הווי אומר ש"תורת המשכילים" הנחבאת ב"קרן זווית" "לא תפריע" לקריאת ו"לא תזיק" להבנת ה"המון" בתורה המפורשת והגלויה המכוונת להם.
ומכאן אולי מתבהר, כי "תורה מונחת בקרן זווית" איננה "המצאה" מאוחרת מימי ינאי המלך (קידושין ס'ו) שנובעת מאילוץ כלשהו, אלא היא מהלך מכוון מעת מסירת התורה של הנחת חלקים מסויימים בתורה (הרבדים העמוקים שלה) בקרן זווית אפילה, במטרה מכוונת שרוב העם – ההמון ידלג עליה, ורק המשכיל להבין ש"הגלוי והמפורש" אינו "הכל" יחפש בחורים וסדקים ולא ידלג על אף "קרן זווית" מבלי שבדקה היטב כפי שחננו הי"ת.
האם צריך להשאיר אותם רבדים עמוקים ב"קרן זווית", ולא לפרסם אותם? לכאורה כן, כי לכך נוצרו.
ומה שרבינו בחיי עצמו האיר את "קרן הזווית" בפרשת האזינו בענין שכר העולם הבא, אינו אלא כדי להאיר לנו דוגמא אחת, ולתת אותה לחכם שיחכם עוד ועוד לחטט בחורים וסדקים אחר הנחבא בקרנות הזווית.