הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 10, 2012 12:03 am
מהרשום עמדי מלוקט עם השנים.
עה"פ (כה,כג): שני גיים בבטנך, פירש"י: גיים כתיב כמו גאים אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקה מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
באמת מצינו דרבינו הקדוש ואנטונינוס כיעקב אבינו ועשו הרשע נחשבו. בספר סדר הדורות בערך רבי הק' העתיק מספר מגלה עמוקות דר' יהודה ה נ ש י א ר"ת היה ניצוץ של יעקב אבינו, ואנטונינוס ניצוץ של עשו וגלגולו.
ומצינו כמה מקבילות לזה. ראה במד"ר וילקוט כאן: רבינו אמר לר"א כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס . נסבה וקרייה וקרעיה, א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, א"ל רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב.
ובקישור רבינו הק' ליעקב אבינו. במד"ר ריש פר' ויחי וכ"ה בירושלמי כלאיים: רבי היה דר בציפורי יז שנה והיה קורא על עצמו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורי שבע עשרה שנה.
וראה תענית ה,ב: יעקב אבינו לא מת. ועי' גליון הש"ס שם.
ועוד מצינו יחודן של שניהם במדת הקדושה, ביעקב אבינו ראה יבמות עו,א שלא ראה קרי מימיו. ורבינו הק' הרי שמו מוכיח עליו. ועי' שבת קיח,ב אמרו לרבי למה קורין לך רבינו הק', אמר מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ויעו"ש עוד שמימיו לא הכניס ידיו מתחת לאבנטו .
ועוד בכתובות שם דאותו היום שמת רבי בטלה קדושה. ובתוס' שם, שהיו קורין אותו רבינו הק'. ושם בסמוך קד,א תוד"ה מנח תפילין: אבל רבי היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי. וכן שם: נצחו אראלים את המצוקים את האראלים ונשבה ארון הקודש.
ועוד מצינו יחוד שניהם במידת יגיעת התורה, דאיתא במדרש, לא היה אדם שיגע בתורה כיעקב אבינו. ובכתובות שם: בשעת פטירתו של רבי זקף עשרת אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה.
ועוד מצינו יחוד שניהם במידת קבלת היסורים. ביעקב אבינו מצינו, בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. ועוד דרשו בו המקרא דלא נחתי ולא שקטתי בב"ר ריש פר' וישבפד,א. וכן רבינו הק' סבל הרבה יסורים כמבואר בב"מ פה,א. וראה עוד סנהדרין צח,ב וברש"י שם ד"ה אי מן חייא הוא-אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הק' שסובל יסורים.
ובענין המשניות שסידר רבינו הק', הרי איתא במדרש ומובא בבעה"ט עה"פ ןיקץ יעקב משנתו-ממשנתו, והיינו שעסק במשניות ובלימוד תורה שבע"פ.
והנה יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית, והורה את סדר ההנהגה בגלות, וכן רבינו הק' סידר המשנה שאין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות, וזכות תורה שבע"פ היא העומדת לנו בגלותנו, וראה מגילה יא,א: לא מאסתים...להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות.
וראה בספר יוחסין שרבי לעולם היה עצב ודואג על גלות ישראל, וכדי לשמחו אחוי ליה לוי קידה בפניו, וכן ר' חייא ובר קפרא הוו בדחי קמיה. ועי' היטב בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קפב.
ענין קריאת שמע מיוחד ליעקב אבינו, וראה פסחים נו,א וספרי ואתחנן לא דשמע חישראל קאי על יעקב אבינו ישראל סבא. וראה ברכות יד,א שמע ישראל וגו' זה ק"ש של רבי יהודה הנשיא. ואף רבינו הק' פתח המשנה: מאימתי קורין את שמע בערבית, ועי' בן יהוידע לבן איש חי ופתח עינים לחיד"א בריש ברכות.