בארבעה פרקים העולם נדון. בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה האדם [קיצרתי את לשון המשנה], ובחג נידונין על המים.
ובגמרא שם טז, א:
תניא א"ר יהודה משום ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.
ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות האילן.
ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג [מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא] אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.
ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר [= כדי שתזכו בדין האדם].
אחת בשנה יש דין:
אדם נידון [על חיים ומוות, בריאות וחולי, וחלקו בפרנסה ממה שיהיה בשנה ובהצלחה בכל מעשי ידיו, עיין בראשונים ואכמ"ל], והעולם נידון על תבואה, על פירות, ועל מים, כמה יהיו בעולם והאם יצליחו.
וצ"ב: האם / מתי העולם נידון על בהמות?
הרי גם הן צורך האדם, לבשר, חלב, צמר.
וגם להן יש "זמן בהמות השנה", שבו תלוי זמן מעשר בהמה, עיי"ש דף ח, א.
וגם עופות נצרכים לאדם לבשר וביצים.
ודוחק לומר שעל בהמות נידון העולם כל השנה, וקרבנות בהמה דכל השנה הם כדי שיתברכו הבהמות.
דוחק מגמרא ודוחק מסברא.
מגמרא - לא מצינו כן בשום מקום, מסברא - מאי טעמא ישתנו הבהמות להיות נידון העולם לגביהן שלא בזמן מסוים ומוגדר, ושלא תהיה מצוה חריגה וייחודית לאותו הזמן כדי שיתברכו לכם הבהמות.
ואפילו לא נוכל להוציא מכאן שיש עדיפות תורנית לצמחונות, כי בהמות נחוצות לאדם כנ"ל לחלב וצמר, וגם לחרישה ורכיבה.
עוד לא מצינו יום דין על פירות האדמה ועל ירקות [זרעים-קטניות אולי הם בכלל תבואה לעניין זה], הגם שבודאי גם הם מאכל בני אדם. וא"ת שדי לו לאדם לכדי חיותו בתבואה [לחם] ומים [ודין מיוחד יש רק על הנצרך לחיים ממש], א"כ על פירות האילן למה נידון העולם?
עוד יש לשאול לגבי הדברים בבריאה הנצרכים לביגוד ולדיור, דהיינו מיני הצומח שאינם למאכל אלא לביגוד, כגון פשתן וכותנה [אולי הוא בכלל תבואה דפסח?], ועופות שמהם נוצות, ואילנות סרק שמהם קורות עץ לבניין. האם / מתי נידון העולם לגביהם?
דין האדם בר"ה, הגם שכולל כל צרכי האדם, מכ"מ הוא לא דין על העולם שיתברך בצרכי האדם, אלא על כל אדם ואדם כמה ובמה יצליח וכמה ובמה יהיה חלקו מכל מה שיש בעולם ומכל מעשי ידיו באותה השנה.
אבל דין על העולם כמה יתברך בדברים שהם צורך האדם, זה מצינו רק על תבואה, פירות האילן, ומים. ולא על שאר צרכי בני אדם.
וגם זה צ"ב.
ואם נאמר שאין העולם נידון במסוים [וביום דין מסוים] על דברים אלה, ועכ"ז ודאי שכל הנעשה עמם בעולם הוא בהשגחה, א"כ נצטרך להבין מה צורך יש בדין וימי דין על ג' הדברים המסוימים: תבואה, פירות האילן, מים. מדוע שלא יספיק בהם מה שמספיק לכל שאר צרכי בני אדם.
ואולי אכן אין לנו השגה בטעמי הדברים וסודם, אבל מציאות ימי הדין עולה לעינינו מתוך התבוננות בבריאה, שג' דברים אלו יש להם זמן של התחלה ברורה בסדר השנה. ורבי עקיבא הוסיף את ההתבוננות במצוות התורה, שקבעה באותם הדברים מצוה מיוחדת לבוא בה לפני ה' בדיוק בזמן התחדשותם השנתי. מכאן נובע שיש בהם ימי דין, והוא באותו הזמן [כעי"ז כתב הרמב"ן בכ"מ שהידיעה אודות הדין על האדם בא' בתשרי היא מחיוב תקיעת שופר שיש בו, שהוא תמיד לזיכרון לפני אלוקיכם, דהיינו דין וזכיה בדין, וכך ממש אמר רבי עקיבא בברייתא, אלא שהרחיב את הדברים גם לברכות מז"ש, עיין ברמב"ן במלחמות, ודוק].
משא"כ פירות האדמה, ירקות, שאר מיני הצומח, אילני סרק, וכיו"ב - או שמתחדשים במשך כל השנה, או שקיימים משנה לשנה, ממילא הא קמן במציאות שאין עליהם דין אחת בשנה. וכן מצד ר"ע - לא מצינו עליהם מצוה מיוחדת הבאה אחת בשנה לבוא בה לפני ה'.
והנה להתבוננות שמצד סדר השנה לכאורה יקשה מבהמות, שכאמור גם להם יש התחלה בסדר השנה, ואין להם יום דין.
אמנם, ראשית, דברי רבי עקיבא עדיין עומדים, שלא מצאנו באיזה זמן מסוים בשנה - כל שכן באותו הזמן של המלטת בהמות - מצוה מיוחדת וחריגה הנעשית בבהמות לבוא בה לפני ה', שאין כל השנה.
ושנית, הנה באמת דברי הגמרא צ"ב במציאות, דלכאורה בהמה דקה יולדת פעמיים בשנה [וכבר בגמרא איתא שעיבור בהמה דקה ה' חודשים], כך שמעתי מאנשים שמגדלים עזים, שפעמיים בשנה יש המלטה - בסוכות ובפסח [תשרי וניסן], ומלבד מה שזה צ"ע לדברי הגמרא ר"ה ח, א הנ"ל שבהמה דקה יולדת באלול דילפינן מקרא שמתעברות באדר, גם צ"ב שיש שתי המלטות בשנה ולא רק אחת.
וצריך ליישב שלעניין מעשר אין מחלקים שנה אחת לשנים, וצריך לבחור ר"ה אחד למעשר בהמה לשתי ההמלטות, ובזה נסתייעו מפסוקים ודרשות עיי"ש.
אבל לגבי השאלה מתי נידון העולם על בהמה, אם כנים דברינו בזה לעיל שחז"ל תרגמו את מציאות השנה להבנה של ימי דין, יובן מדוע קבעו שאין יום דין לבהמות, משום ששני ימי דין בשנה - קיימא לן שאין, אלא כל דין שהוא הינו "מראשית שנה עד אחרית שנה", דהייינו אחת בשנה. ובהמות שממליטות פעמיים בשנה - אות הוא שאין עליהן יום דין כלל.
כך הם הרהוריי בנושא זה לע"ע.
אשמח ואודה לכל מקור, הוספה, הארה והערה.