ראיתי מאמר מא' מדייני בני ברק, שבו הוא מתריע בעצם הגדרת שוטה, והוא נפק"מ ישיר לכל גט בחשש זה.
לדבריו, הגדרת שוטה תלויה במעשים משונים, וכדוגמאות המובאות בגמרא. אך לא תלוי בהבנה השכלית של הבן אדם.
ופעמים אף מוצאים בעלי כשרונות גדולים, הידועים במעשי שיגעון ממש.
ומה שנסמכים שהמגרש מבין את ענין הגט והכריתות, לכאורה זה לא תופס אם הוא שוטה במעשיו.
והנה מצאתי היום תשובה (חו"מ סי' כה)מבעל שו"ע הרב בענין אשה שוטה, שאיך מקבלת גט כשהיא אינה תמיד שפויה
ומביא את הגדרת הרמב"ם 'שדעתו משובשת בדבר מהדברים' שנאמרה רק כלפי עדות, שצריך לדייק טפי בדבריו
אמנם הבית יוסף הביא הגדרה זו בהל' קידושין, "ואף שחלילה לנו לזוז מדברי הבית יוסף וכו', מ"מ הבו דלא לוסיף על מה שכתב בהל' עדות שדוקא דדרכו בכך" עיי"ש.
וכוונתו לחדש שהיכא שהאשה עיתים חלים, ובפרט שבשעת מתן הגט מבינה את מהות הכריתות, וכן יודעת לשמור עצמה וכו', יצאה מכלל שוטה ושפיר מתגרשת.
ולכאורה יש לעיין אם נסתרו דברי הדיין הנ"ל, אם שעת מתן הגט קובעת לענין שפיות ושטות הבעל והאשה.
אמנם יש לחלק בין נתינת הגט של הבעל שצריך שיהא מדעתו משא"כ אשה מתגרשת בע"כ, רק חשו שלא תוכל לשמור עצמו וכו'